וידאו

טְק֡ס֙ט

לאחרונה מדברים הרבה על מחלת החצבת

למה החצבת גורמת, והאם כדאי לחסן נגדה?

או שמא זו רק היסטריה?

מחולל החצבת הוא וירוס

אוסף של חלבונים ו-RNA

יחד עם עוד קצת חלבונים לצרכי רבייה.

הוא אינו יכול להתרבות בעצמו אלא צריך לשם כך תא פונדקאי.

על מנת להבין את החצבת, אנחנו צריכים להבין את מערכת החיסון עצמה.

בוודאי ראיתם

את המערכת החזותית שפתחנו כאן

עכשיו בואו נתמקד בחלקים של מערכת החיסון שרלוונטים לחצבת.

נגיף החצבת נכנס לגוף דרך האף, הפה והעיניים.

זיהום החצבת מתחיל בריאות.

החצבת מדביקה ביעילות רבה את קו ההגנה הראשון של הגוף:

המאקרופאג’ים, תאי ההגנה החזקים שמגנים על הריאות מזיהומים.

הם חודרים לתא ומשתלטים עליו.

הווירוס מתכנת מחדש את התא

והופך אותו למרכז מסוכן לייצור נגיפים.

כשהתא מתמלא בווירוסים,

הם עוזבים את התא ההרוס ומתחילים מחזור הדבקה חדש.

אבל למערכת החיסון יש כלי נשק רבי עוצמה נגד זיהומים נגיפיים:

תאי הרג טבעיים.

התאים הללו מסיירים בתא ומחפשים תאים חולים.

כשהם מאתרים תא חולה הם מאלצים אותו להתאבד.

התהליך הזה יעיל עד כדי כך שבעשרת הימים הראשונים

אפילו לא תרגישו שנדבקתם בחצבת.

ולכן החצבת כל כך בעייתית.

אחרי תקופה מסוימת של לחימה ומוות,

המאקרופאג’ים מתריעים בפני “מרכז המודיעין” של מערכת החיסון:

התאים הדנדריטיים.

תפקיד התאים הדנדריטיים הוא לאסוף דוגמיות של הפולשים,

לנדוד לקשרי הלימפה,

ולהפעיל את כלי הנשק הכבדים

שמחסלים את הזיהום בתהליך משולב ומהיר.

אבל נגיף החצבת משתמש בטקטיקה נבזית.

הוא מדביק את התאים הדנדריטיים עצמם

ומשתמש בהם כסוסים טרויאנים שישאו אותו עמוק יותר לתוך הגוף.

כעת התאים הנגועים מטיילים לקשר הלימפה הקרוב

כדי להזהיר את תאי מערכת החיסון.

כאשר הם מגיעים,

הנגיפים מתפשטים אל תאי ה-B וה-T השכנים

ומדביקים אותם.

הם תוקפים את המערכת שנועדה להגן מפניהם.

עכשיו דברים מתחילים להתרחש ממש מהר.

מערכת הלימפה מפיצה את הנגיפים לכל עבר

והם נכנסים לזרם הדם

ומדביקים תאים שנקרים בדרכם.

החצבת מדביקה איברים כמו

הטחול, הכבד, המעיים, וכמובן הריאות.

התסמינים כוללים

חום גבוה מאוד, כאבי ראש, בחילה, ברונכיט וכמובן פריחה אופיינית.

בריאות, מערכת החיסון תפקדה כראוי.

אבל עכשיו מיליונים נגיפים תוקפים בשנית,

הורגים אינספור תאים, ומחסלים את מערכות ההגנה.

בשלב זה, אתם מתחילים להשתעל ולהפיץ מיליוני וירוסים.

בשלב הזה החצבת כל כך מדבקת,

שאם תפגשו אדם שאינו מחוסן,

יש סיכוי של כ-90% שתדביקו אותו.

בהיעדר צבא הגנה בריאות, חיידקים ונגיפים אחרים

שבדרך כלל לא גורמים לבעיות, נכנסים עכשיו לריאות ומתפתחים

לזיהומי משנה נוספים שגורמים לדלקת ריאות,

סיבת המוות העיקרית מהמחלה.

מערכת החיסון שלכם כעת חלשה מאוד.

גם מערכות הגנה נוספות נחלשות.

הנגיף מתפשט בכל מקום ומדביק את העור בכל רחבי הגוף.

כעת מופיעה הפריחה האופיינית למחלה.

במקרים מסויימים, הווירוס

מגיע למוח וגורם שם לזיהומים.

אם זה קורה, הסיכון למות הוא 40-20 אחוז,

וייתכן נזק לטווח ארוך.

אבל הגוף שלכם עוד לא אמר את המילה האחרונה בשלב הזה,

והוא תוקף חזרה בעוצמה רבה.

חלק מהתאים הדנדריטיים שורדים מספיק זמן כדי להפעיל

את הכוחות האנטי-נגיפיים של הגוף.

תאי פלזמה בקשרי הלימפה מתחילים לייצר מיליארדי נוגדנים,

חלבונים זעירים שמסמנים תאים מודבקים להשמדה

או נדבקים לווירוס עצמו.

תאי הרג T מציפים את הגוף והורגים תאים חולים על ימין ועל שמאל.

אחרי שבועיים-שלושה, הגוף מצליח בדרך כלל

להתגבר על הזיהום ומחסל אותו.

אבל מערכת החיסון עדיין חלשה מאוד,

ויידרשו לה שבועות עד חודשים להתאושש,

בזמן הזה הגוף יהיה רגיש לזיהומים.

אבל אם הצלחתם להגיע לכאן, אתם מחוסנים:

מערכת החיסון תזכור את הנגיף לתמיד.

חצבת איננה בדיחה.

אף על פי ש-84% מבני האדם מחוסנים נגד חצבת,

בשנת 2014 נפטרו ממנה 122 אלף אנשים.

יש אנשים שאינם יכולים לקבל חיסונים,

מפני שהם צעירים מדי, עוברים כימותרפיה או חולים באיידס,

או כי הם רגישים לרכיבי החיסון.

הם צריכים שאנחנו נעצור את המחלה בשבילם.

חיסון החצבת בטוח, זול וזמין.

אין יתרונות בלחלות במחלה עצמה.

אתם לא מחזקים את מערכת החיסון, וזה לא “טבעי יותר”.

רוב בני האדם שלא מחסנים רוצים רק את מה שטוב לילדיהם,

וזה מכובד.

אבל אם תשאלו את עצמכם,

“האם אני מסכן את חיי הילד שלי וילדים נוספים

כשאני לא מחסן נגד חצבת?”

התשובה העצובה היא שכן. בהחלט.

אבל לא צריך לחפש אשמים.

בואו נשלב כוחות כדי למגר את הנגיף.

יחד נוכל לחסל את הווירוס הנורא הזה

ונשלח אותו למקום הראוי לו: ספרי ההיסטוריה.

Subtitles by the Amara.org community