וידאו

טְק֡ס֙ט

בשניייה הזאת את/ה על זיז צר

בין חיים למוות.

את/ה בטח לא מרגיש/ה את זה, אבל יש כמות עצומה

של פעילות שמתרחשת בתוכך,

והפעילות הזאת לא יכולה להפסיק.

תדמיינ/י את עצמך כסלינקי שנופל

במדרגות נעות שעולות.

הנפילה מייצגת את תהליך ההעתקה של התאים שלך.

המדרגות הנעות מייצגות את חוקי הפיזיקה שמניעים אותך קדימה.

להיות בחיים זה זה להיות בתנועה

אבל אף פעם לא להגיע לאנשהו.

אם את/ה מגיע/ה לראש המדרגות אין יותר אפשרות

ליפול ואת/ה מת/ה לנצח.

באופן מדאיג, היקום

רוצה שתגיע/י למעלה.

איך את/ה מונע/ת את זה ולמה את/ה חי/ה?

כול היצורים החיים מבוססים על תאים.

תא הוא חלק מהיקום המת שהפריד

את עצמו מהשאר, כדי שיוכל לעשות את הדבר שלו לזמן מה.

כשההפרדה הזו מתפרקת הוא מת,

ומצטרף שוב לשאר היקום המת.

לרוע המזל היקום רוצה שהחיים

יפסיקו לעשות את הדבר שלהם.

מסיבה כלשהי הוא לא מעריץ של דברים מרגשים

ומנסה להיות משעמם ככל שאפשר.

אנחנו קוראים לעיקרון הזה אנטרופיה

וזה עיקרון יסודי של היקום שלנו

זה מורכב ומנוגד לאינטואיציה

אז אנחנו נסביר בפירוט בסרטון אחר.

כרגע, כל מה שאת/ה צריכ/ה לדעת הוא שיצורים חיים הם מרגשים מטבעם.

תא מלא במיליוני חלבונים

ומיליוני מולקולות פשוטות יותר כמו מים.

אלפי תהליכי שעתוק מורכבים קורים

עד לאלפי פעמים כל שנייה.

כדי להישאר בחיים ולהישאר מרגש הוא חייב

לעבוד תמיד כדי למנוע מעצמו להגיע לאנטרופיה,

ולהפוך למשעמם ומת.

התא צריך לתחזק את ההפרדה משאר היקום.

הוא עושה את זה, לדוגמה, ע"י שמירת הריכוז

של מלקולות מסויימות שונה בפנים ובחוץ,

ע"י כך שהוא שואב מולקולות מיותרות החוצה.

כדי לעשות דברים כאלו תא צריך אנרגיה.

אנרגיה היא היכולת של דברים ביקום לעשות עבודה;

לזוז או להזיז משהו,

ליצור שינוי.

היכולת הזאת לא יכולה להיווצר או להיהרס,

הכמות של האנרגיה ביקום לעולם לא תשתנה.

אנחנו לא יודעים למה, זה פשוט ככה.

לפני מיליארדי שנים אחד מהאתגרים ההכרחיים ביותר

ליצורים החיים הראשונים היה להשיג אנרגיה.

אנחנו לא יודעים הרבה על התאים הראשונים,

חוץ מזה שהם השיגו את האנרגיה שלהם מתגובות כימיות פשוטות,

והם מצאו את מערכת העברת האנרגיה האולטימטיבית.

לבנת האנרגיה של החיים.

המולקולה אדנוזין תלת-זרחתי

או ATP.

המבנה שלו הופך אותו לטוב במיוחד בקבל ושחרור אנרגיה.

כשתא צריך אנרגיה, לדוגמה כדי

לשאוב החוצה מולקולות או לתקן מיקרו-מכונה שבורה,

הוא יכול לפרק ATP ולהשתמש באנרגיה הכימית כדי לעשות עבודה

וליצור שינוי.

זה למה יצורים חיים יכולים לעשות דברים.

אנחנו לא יודעים איך ומתי נוצרה

מולקולת ה-ATP הראשונה על כדור הארץ,

אבל כל יצור חי שאנו מכירים משתמש ב-ATP

כדי לשמור על המכשור הפנימי שלו פועל.

היא הכרחית כמעט לכל תהליך

שצמחים, פטריות, חידקים וחיות

צריכים כדי לשרוד.

בלי ATP לא היו חיים על כדור הארץ,

ויכול להיות שבשום מקום.

בזמן שפירוק כימיקלים בשביל אנרגיה

הוא נחמד והכול, החיים המוקדמים פיססו

את מקור האנרגיה הטוב ביותר, השמש!

השמש מחברת אטומים

ומקרינה פוטונים החוצה, שנושאים אנרגיה למערכת השמש.

אבל האנרגיה הזו היא פשוטה ולא ניתנת לעיכול.

היא צריכה להיות מזוקקת.

אחרי מאות מיליוני שנים של אבולוציה

סוף סוף תא הבין איך לאכול את השמש.

הוא ספג אנרגיה והמיר הרבה ממנה

לחבילות כימיות קטנות ומסודרות,

שהוא יכול להשתמש בהן כדי להישאר בחיים.

אנחנו קוראים לתהליך הזה פוטוסינתזה.

את/ה לוקח/ת פוטונים עם אנרגיה אלקטרומגנטית

ומשתמש/ת בחלק מהאנרגיה הזו כדי לחבר

ולהרכיב מולקולות שונות ביחד.

האנרגיה האלקטרומגנטית מומרת לאנרגיה כימית

שנאגרת במולקולת ה-ATP.

התהליך הזה נהיה יותר טוב בכך

שתאים מסויימים למדו ליצור חבילות כימיות טובות יותר.

גלוקוז או סוכר. קל לפרק אותו

בעל אנרגיה רבה ומאוד טעים.

זה כל כך נוח שחלק מהתאים החליטו

שבמקום לעשות פוטוסינתזה מעצבנת בעצמם

הם יבלעו תאים שעושים אותה,

ויקחו את הגלוקוז וה-ATP שלהם.

זה נחשב לאחד מבגידות האנימה הגדולות ביותר

בהיסטוריה האבולוציונית.

ודברים המשיכו כסדרם,

תאים פוטוסינתזיים יכלו לרתום אנרגיה בעיקר בשטח פנים שלהם,

מה שהגביל את הפקת האנרגיה המקסימלית שלהם,

מה שהגביל יחסית את הדרכים האבולוציוניות שלהם.

אז הזמן עבר, חלק מהתאים יצרו סוכר,

אחרים אכלו אותם.

אבולוציה עשתה את הדבר שלה,

אבל דברים נישארו די דומים

במשך מאות מיליוני שנים.

עד שיום אחד תא

אחד אכל אחר ולא הרג אותו.

במקום הם הפכו לתא אחד.

שום דבר לא ישתנה באותו היום,

אבל כדור הארץ יהיה שונה לנצח.

התא הזה הפך לאב הקדמון של כל החיות

על כדור הארץ, לוויתנים כחולים, אמבה,

דינוזאורים, מדוזות,

ארמדיל החולד וגלשן מלאי.

וכמובן את/ה.

כולם יכולים לעקוב אחרי הקיום שלהם בחזרה לרגע זה.

החיבור של שני דברים חיים הוא כל כך חשוב

כי כששני התאים האלו הפכו לאחד

הם הפכו להרבה יותר חזקים.

התא בפנים שהיה עצמאי לפני

יכול להפסיק לנסות לשרוד.

הוא יכול להתרכז בדבר אחד, לייצר ATP.

הוא הפך לתחנת הכוח של התא.

המיטוכונדריה הראשונה.

התפקיד של התא המארח הפך להיות הישרדות

בעולם מסוכן ולספק למיטוכונדריה אוכל.

מיטוכונדריה בעיקרון הופכת פוטוסינתזה.

בתהליך דומה במורכבותו.

הן לוקחות מולקולות סוכר שהשגנו מלאכול דברים חיים

אחרים, מבעירות אותן עם חמצן

וקודמנים, כדי ליצור

מולקולות ATP עתירות אנרגיה.

התהליך הזה עובד כמו תנור פצפון

ויורק החוצה פסולת כמו פחמן דו-חמצני, מים,

וקצת אנרגיה קינטית שאת/ה חווה כחום גוף.

החלוקה הראשונית הזאת של עבודה גרמה לכך שלהתא החדש

הייתה הרבה יותר אנרגיה זמינה מכל תא לפניו,

מה שהביא ליותר אופציות לאבולוציה

לאפשר תאים מורכבים יותר.

בנקודה כלשהי התאים האלו החלו ליצור קבוצות קטנות או קהילות,

מה שהוביל לחיים רב-תאיים,

ובסוף אליך.

כיום את/ה ערמה של טריליוני תאים

שכל אחד מהם מלא במאות, אם לא אלפי,

מכונות קטנות, שמספקות לך אנרגיה כדי להישאר בחיים.

אם התהליך הזה מופסק, אפילו לכמה דקות, את/ה מת/ה.

אבל אם החיים הם כל כך עדינים,

האם זה לא רעיון טוב לאגור ATP,

כמו שאנחנו אוגרים סוכר בתאי השומן שלנו,

כדי שלא נמות אם נפסיק לנשום לזמן מה?

אם החיים פתרו כל כך הרבה בעיות כדי שתחיה היום,

אז מה אם הקטע של למות מהר?

אפילו בקטריה פשוטה כמו אי-קולי

יוצרת ATP פי 50 ממשקל גופם בכל התפצלות תא.

אלפי התאים שלך צריכים הרבה ATP כדי לשמור עליך חי/ה.

כל יום הגוף שלך יוצר וממיר

90 מיליון מיליארד מיליארד

מולקולות של ATP.

בערך משקל הגוף שלך.

את/ה צריכ/ה איש שלם של ATP רק כדי

לשרוד יום אחד.

אפילו אגירה של ATP שיספיק לכמה דקות

היא בעיקרון בלתי אפשרית.

מולקולת ATP היא מאוד טובה להעברת אנרגיה מהר

אבל היא גרועה לאיחסון

כי יש לה אחוז אחד מהאנרגיה של מולקולת גלוקוז

ושוקלת פי שלוש.

אז ATP מיוצרת כל הזמן

ונצרכת די מהר.

זה היה הסיפור הקצר והמפושט של המולקולה

שמאפשרת לך להיות שונה מהיקום המת

ולהיות הסלינקי על המדרגות נעות.

זה סיפור מוזר.

יש מולקולה שאת/ה צריכ/ה כדי לשרוד כל הזמן.

את/ה צריכ/ה אותה כדי להמשיך לזוז, כי אפילו הפסקה קצרה

עוצרת את הסלינקי שלך.

ואת/ה צריכ/ה ליצור אותה בעצמך.

זה כמו לנסוע במכונית במהירות מלאה,

ולייצר תוך כדי דלק בתא המטען מזבל שאת/ה אוספ/ת מצד הדרך.

ממה שאנחנו יודעים כל זה התחיל לפני מיליארדי שנים,

כשחלקים קטנים מהיקום המת התאגדו ביחד,

והפכו למשהו אחר לרגע;

הוא יכול לשמור על עצמו חי, הוא יכול לגדול.

הרגע הזה הניעה את הסלינקי

והוא זז מאז.

מהתאים הראשונים אליך,

צופה בזה עכשיו.

מתישהו אתה תתמזג

עם היקום המת.

אולי תספר לו סיפורים על ההרפתקאות שלך,

ואולי לא.

אבל לפני שאת/ה מגלה אתה זוכה לעשות

מה שהחיים עושים הכי טוב:

להפוך את היקום המת

להרבה יותר מעניין.

אם אתה כרגע משועמם מסיבה כלשהי

ואתה רוצה להפוך את החיים שלך ליותר מעניינים,

יש לנו משהו בשבילך.

אנחנו משתפים פעולה עם סקיל שייר, קהילת לימודית אינטרנטית,

שמציעה קורסים לכל רמות היכולת

על הרבה יכולות יצירתיות כמו אילוסטרציה, הנפשה,

בישול, כתיבה יצירתית, סרטים או וידאו.

למידה של משהו בזמן שאת/ה יוצר/ת משהו בעצמך

היא מאוד כיפית ומספקת.

אם את/ה רוצה ללמוד הנפשה, יצרנו כמה שיעורים

שמסבירים איך הנפשנו סצנות

בסרטונים שלנו, עם שיעורי וידאו ופרוייקטים.

את/ה יכול/ה לקבל גישה לכול השיעורים בשביל פחות

מ-10 דולר בחודש, עם מנוי פרימיום שנתי.

ואלף הצופים הראשונים

שילחצו על הקישור בתיאור יקבלו תקופת נסיון של חודשיים.

ואם אתה רק מתחיל,

בשביל מתחילים שרוצים לנסות אילוסטרציה דומה לשלנו

אנחנו ממליצים אילוסטרציית וקטורים

בעזרת הגבלות, כדי למצוא את הסטייל שלך

ע"י ריק בורק אוסמונד.

רק תנסה/י משהו כדי לשפר את היכולות שלך,

ובאותו הזמן תילחם בשעמום של להיות תקוע בפנים.

אם אתה רוצה להיות יצירתי

עם יכולות חדשות, ולתמוך בקוצגזט, תנסה/י את זה.

[קרקור]