וידאו

טְק֡ס֙ט

מה יקרה אם תביאו חתיכה קטנטנה מהשמש לכדור הארץ?

התשובה הקצרה: אתם תמותו.

התשובה הארוכה: זה תלוי איזו חתיכה של השמש

כמו רוב החומר ביקום, השמש שלנו

היא איננה מוצק, נוזל או גז אלא פלזמה

“פלזמה” הוא מצב צבירה בו החומר כל כך חם עד שחלקיקי הגרעין

והאלקטרונים יכולים להתנתק ו"להסתובב" בחופשיות

מה שיוצר חומר צמיגי למדי.

אז אתם יכולים לדמיין את השמש שלנו כאוקיינוס כדורי עצום של חומר צמיגי כדבש וחם מאוד.

ככל שתעמיקו , החומר יהיה צמיגי ודחוס יותר, וגם מוזר יותר.

אז הבה ונביא שלוש דגימות,

כל אחת בגודל של בית

למעבדה שלנו כאן בכדור הארץ

ונראה מה יקרה

KURZGESAGT -על קצה המזלג-

דגימה ראשונה

הכרומוספרה

הכרומוספרה היא האטמוספרה של השמש

שכבה של גז דליל שמגיעה עד לעומק של 5,000 קילומטרים

שמכוסה “ביער” התפרצויות פלזמה

שיכולות להיות גדולות כמעט כמו כדור הארץ

די חם כאן, בין 6,000 ל-20,000 מעלות צלזיוס, אבל אם היינו מביאים דגימה שלו לכדור הארץ,

זה לא היה שווה לנו את הטרחה.

באיזור ממנו לקחנו את הדגימה,

הכרומוספרה צפופה פי מיליון פחות מאוויר

אז בהשוואה לאטמוספרה שלנו בגובה פני הים, זה יהיה בערך כמו להביא ואקום מהחלל לכדור הארץ

ברגע שהדגימה תגיע,

היא תימחץ על ידי הלחץ האטמוספרי של כדור הארץ

ותקרוס פנימה.

האוויר ימהר למלא את הוואקום, עם אנרגיה שוות ערך ל-12 ק"ג של TNT

זה ייצור גל הדף בלחץ גבוה, שמנפץ זכוכיות, קורע את עור התוף,

ואולי גם כמה איברים פנימיים.

אם תעמדו קרוב מדי זה עלול להרוג אתכם,

אז עדיף לשמור מרחק.

הבה ונצלול עמוק יותר

הדגימה השניה – הפוטוספרה

מתחת לכרומוספרה, נמצאים פני השטח הבוהקים של השמש: הפוטוספרה

המפיקה את האור שאנו רואים

היא מכוסה ברשת של מיליוני איזורים חמים המכונים “גרגרים”

שכל אחד מהם הוא בערך בגודל של ארצות הברית

ובטמפרטורה של מעל 5,000 מעלות צלזיוס

הגרגרים האלו הם השכבה העליונה של “עמודי הסעה”,

המערבלים את הגז שמביא איתו חום ממרכז השמש

למעלה אל פני השטח.

בעמודים האלו, כמה מאות קילומטרים למטה,

ניקח את דגימת הפלזמה השנייה שלנו.

לדגימה זאת יש לחץ אטמוספרי הזהה לזה שלנו בכדור הארץ.

למרות שעדין פחות צפוף מאוויר,

החום של הדגימה יתמוך בה כך שהיא לא תקרוס ותפוצץ.

הכדור שלנו נושא עכשיו אנרגיה הגדולה כפליים (ממקודם),

עד כ25 קילוגרמים של TNT, אך הפעם כחום.

לשבריר שנייה מסנוור ביותר, הפלזמה הזאת תתפוצץ בבהירות

הגדולה פי מיליון מהבהירות בה נצפת השמש מכדור הארץ.

ותדליק שריפות באופן מיידי בכל רחבי המעבדה.

אבל מספר אלפיות-שניה אחר כך השריפות האלו הם כל מה שישאר.

הפזלמה תתקרר לכדי גז בלתי מזיק,

ותרחף מעלה מההריסות הבוערות.

מה יקרה אם נלך עמוק יותר?

דגימה שלישית - “האזור הקורן”.

כאן חום הפלזמה הוא כ2,000,000 מעלות צלזיוס,

והחומר כל כך דחוס וצפוף,

שהוא יוצר סוג של מבוך בשביל עצמו

אנרגיה בצורה של פוטונים “מנסה” לברוח

אבל תהיה חייבת לנדוד במשך מאות ואלפי שנים, “בקפיצות” אינסופיות בין חלקיק לחלקיק

עד שלבסוף תגיעה ליציאה.

להביא חומר מכאן למעבדה שלנו,

זה מה שמומחים יקראו לו “רעיון רע ביותר”.

ברגע שהדבר יגיע למעבדה, הלחץ הקיצוני אשר החזיק את הפלזמה צפופה בחוזקה יעלם.

והחומר יתפוצץ עם עוצמה של נשק תרמו-גרעיני (פצצת מימן)

המעבדה שלנו, וכן גם העיר מסביב לה יושמדו ברגע.

אבל על הצד החיובי של הדבר, לא תהיה נשורת גרעינית כלל.

עם המעבדה שלנו הרוסה, אנחנו יכולים לזנוח את האשליה שאנחנו מנסים לעשות מדע היום.

מה אם נלך עוד עמוק הרבה יותר?

דוגמית אחרונה - הליבה.

כאן ב 1% המרכזיים של הכוכב, נמצא את שליש ממסת השמש.

החומר כאן נלחץ תחת משקלו של כל החומר בכוכב מעליו.

במרכז הליבה, הטמפרטורה היא 15,000,000 מעלות

חם מספיק כדי ליצור הליום באמצעות “ריסוק” אטומי מימן יחד,

“המתדלקים” את השמש בהיתוכם הגרעיני.

בעוד מיליארדי שנים אחרי המוות של השמש, הליבה הזאת תישאר כננס לבן.

אם נביא דגימה שלה לכדור הארץ, זה יגרום לנו להמון אי-נוחות.

הנשק הגרעיני החזק ביותר שפוצץ אי פעם, היה בעל אנרגיה של 40 מגה-טון TNT.

(או שווה ערך לפיצוץ קוביה עשוית TNT , שאורך צלעותיה כגובה בניין האמפייר סטייט)

הדגימה שלנו שווה בערכה ל4,000 מגה-טון.

זה שווה ערך בעצם ל4 מיליארד טון של TNT, או קוביה בגובה של 1.3 קילומטר.

כדי לעזור לכם להבין את סדר הגודל של הדבר, כך תראה הקובייה בתוך מנהטן לדוגמה.

ברגע שהכדור פלזמה שלנו יגיע לכדור הארץ, החומר הכל-כך דחוס הזה יתפשט מידית לכל עבר,

ויצור פיצוץ, ובכן עם כוחה של השמש.

אם נביא את הדוגמית לפריז, בבוקר יצפו תושבי לונדון במה שיראה כמו זריחה שניה.

אבל, אחת כזאת שהולכת ונעשית בהירה יותר ויותר, וחמה יותר ויותר, עד שכל לונדון תישרף לעפר.

ברדיוס של כ300 קילומטר סביב הפיצוץ, הכל יישרף לעפר.

גל ההלם יטייל סביב כדור הארץ מספר פעמים.

רוב הביניים במרכז אירופה ישוטחו, עורי התוף באוזניהם של האנשים יקרעו, וחלונות ישברו ברחבי היבשת.

הפיצוץ יהיה אפוקליפטי.

יתכן שאף יסיים את הסיווילזציה האנושית.

ואם בני האנוש אכן ישרדו, נוכל לסמוך על האבק שעף לאטמוספירה שלנו שיצור עידן קרח קטן.

אז, אם יש לנו צד חיובי קטנטן בכל הסיפור הזה, הוא שהפיצוץ יהיה דרך “יעילה” לשלוט

בשינויי מזג אוויר מעשה ידי-אדם למשך כמה עשורים.

בזמן שזה בהחלט דבר חיובי, אם לוקחים הכל בחשבון ניתן להסיק, שלא כדאי לנו לנסות להביא את השמש לכדור הארץ.