וידאו

טְק֡ס֙ט

זרמי הגולף וזרמי ההסעה של האוקיינוס.

לזרמי האוקיינוס יש השפעה ישירה על חיינו.

הם קובעים מה יהיה מזג האוויר שלנו, את האקלים ועוד הרבה.

זרמי האוקיינוס ומערכת הרוחות של האוקיינוס

מעבירים חום מקו המשווה לקטבים

ומתפקדים כמו מנוע גדול שמניע את האקלים הגלובלי.

באוקיינוסים, יש זרמים רבים.

מה שקרוי “המסוע של האוקיינוסים” חשוב מאוד לאקלים שלנו.

מונח זה מתאר שילוב של זרמים

שמסתכמים בך שארבעה מתוך חמשת האוקיינוסים הגלובליים מחליפים מים ביניהם.

הם יוצרים מערכת הובלה כלל עולמית.

המסוע נקרא גם מחזור תרמו- הייליין,

כשתרמו מתייחס לטמפרטורה,

והייליין מתייחס לתכולת המלח במים.

שני גורמים אלה קובעים את דחיסות המים.

בזמן שכמויות של מים זזים בעזרת הרוח,

עיקר הצפיפויות השונות של האוקיינוסים העולמיים הן

אחראיות גם לתזוזתן.

למים חמים יש צפיפות נמוכה יותר והם צפים בעוד שמים קרים שוקעים.

צפיפות המים מוגברת יחד עם תכולת מלח גבוה.

בקו המשווה החום של השמש הוא חזק במיוחד,

כתוצאה מכך האידוי נרחב ותכולת המלח עולה.

כאן מתחיל זרם הגולף.

זרם הגולף חשוב מאוד לאקלים האירופי.

אורכו הוא 10,000 ק"מ, מה שהופך אותו לזרם האוקיינוס הגדול והמהיר בכדה"א.

והוא חם מאוד.

בערך 2 מטר לשנייה מביא איתו 100,000,000 קוב מים לשנייה.

לעבר אירופה.

משב רוח תמידי, רוח הסחר הדרום-מזרחי,

מוביל מים חמים מפני השטח אל צפון-מערב, אל

גולף מקסיקו, שם מגיעות הטמפרטורות ל30 מעלות צלסיוס.

סיבוב כדור הארץ והרוח המערבית,

מכוונת את זרם הגולף לעבר אירופה ומפצלת אותו.

זרם אחד זורם לדרום, אחר למזרח אל האיים הקנריים,

והשלישי זורם צפונה שם הוא משחרר המון חום

לאטמוספרה כמו הזרם הצפון-אטלנטי.

המים נעשים קרים שמה.

רמת המליחות והצפיפות עולים על חשבון האידוי

והוא נוחת בין גרינלנד, נורווגיה ואיסלנד.

שם נמצא את המפל הגדול ביותר בכדור הארץ.

הנקרא צ’ימניס (ארובות), בערך 15 ק"מ רוחב עם מים הנופלים לאורך 4,000 מטר.

17,000,000 קוב של מים לשנייה, או בערך פי 15 יותר מים

מכל הנהרות בעולם.

זה יוצר מערבולת חזקה, שתמיד מושכת מים חדשים.

ויש סיבה לכך שזרם הגולף נע לעבר אירופה.

מספר גדול של זנים משתמשים בזרם הגולף לצורך תחבורה

מהקאריביים אל האזורים הצפוניים.

אבל הוא לא מוביל רק בעלי-חיים;

כמות עצומה של אוויר חם מגיע יחד איתו.

לצורך הפקת חום דומה לזה שהוא מביא לחופי אירופה,

נזדקק ל1,000,000 כורים אטומיים.

זה למה זרם הגולף נקרא גם משאבת חום.

ללא זה, הטמפרטורה הייתה הרבה יותר קרה פה

לפחות ב5-10 מעלות.

במקום שדות עשירים, היו לנו חורפים ארוכים

ונופים בעלי שכבת קרח דלילה באירופה.

בשנים האחרונות, מדענים ופרשנים במדיה חזרו

והביעו את הפחד שזרם הגולף יעמוד דום

בעקבות התחממות גלובלית.

מכיוון שאם הקטבים נמסים, רמת המליחות במים

של גרינלנד ירד, ויחד איתו הצפיפות (של המים).

הזרם האטלנטי הצפונים לא יהיה כבד מספיק,

ולכן לא ישקע כרגיל.

במקרה הגרוע ביותר, זה יביא את זרם הגולף, משאבת החום שלנו, לעצירה.

מומחי אקלים שונים מניחים כי התחממות גלובלית

מפצה על אפקט זה.

אנו יודעים כי אלקים עשויים להשתנות

בעזרת הסתכלות על ההתפתחות של כדה"א במיליוני השנים האחרונות.

ישנם עידני קרח ותקופות חמות.

בעידן הקרח האחרון, שיטפון ענקי של מי היתוך פגע

בזרם הצפון-אטלנטי המוביל חום, המכסה את ההמיספרה הצפונית בקרח.

למדענים גישות שונות לפגיעת ההתחממות הגלובלית

על מסוע האוקיינוס העולמי, אך דבר אחד ברור:

כשהאקלים משתנים, מערכת הזרמים והרוחות המסובכת,

שנשארה יציבה יחסית מעידן הקרח האחרון,

ישתנו בדרכים שעדיין לא מובנות לנו כיום.

תרגום: יואב כץ.