וידאו

טְק֡ס֙ט

טרור הוא דבר מפחיד מאוד,

במיוחד כשהוא מתרחש קרוב לביתנו, ולא באיזה מקום מרוחק.

אף אחד לא אוהב לפחד

והיינו להוטים להפיג את הפחד,

אז דרשנו עוד בטחון

בעשור האחרון זה נהיה רגיל לחלוטין לשחוק את זכויות האזרח,

ושגופים ממשלתיים מרגלים אחר האזרחים

על מנת ללקט ולאחסן את המידע האישי שלהם.

בין אם הנכם שמאלנים או ימניים,

הדבר משפיע על כל אחד מאיתנו.

אז, עלינו להעיף מבט על המידע

ולשאול את עצמינו בכנות:

האם כל זה באמת הגביר את ביטחונינו?

בעקבות אירועי התשיעי בנובמבר

ממשלת ארצות הברית הסיקה שהחוק לא שמר על הקצב של התפתחות הטכנולוגיה.

היא יצרה את ‘תכנית ההשגחה על טרוריסטים’,

במקור על מנת לירט תקשורת עם אל-קעידה.

עובדי מדינה היו סבורים כי אם התוכנית הייתה יוצאת לפועל לפני האירועים של התשיעי לאחת-עשרה,

החוטפים יכלו להיעצר.

אך במהרה הכוחות החדשים שומשו גם על-מנת להוכיח ‘אשמה על-ידי אסוציאציה’. “בדיקה אקראית”

הבולשת הפדרלית (FBI) השתמשה ברישומי הגירה בכדי לזהות אזרחים זרים ערבים ומוסלמים בארצות הברית.

על היסוד הזה, 80,000 אנשים נקראו להירשם,

8,000 נוספים נקראו לראיונות של הבולשת הפדרלית

ויותר מ5,000 נלקחו למעצר מניעתי.

אף לא טרוריסט אחד נמצא

במה שכונה ‘המבצע הלאומי האגרסיבי ביותר לפילוח על בסיס אתני מאז מלחמת העולם השנייה’.

כמה שגרתי מאז היה איסוף ואחסון המידע האישי של אזרחים

התגלה עם הדליפה של ‘מסמכי סנואו-דן’ (Snowden documents) ב2013.

הם הראו כיצד סוכנות הביטחון הלאומית באמריקה (NSA) יכלה לבקש מידע אודות משתמשים, מגופים כמו מייקרוסופט וגוגל,

בנוסף לליקוט המידע היום-יומי שלהם מתעבורות אינטרנט מושגחות,

כמו תוכן הודעות דואר אלקטרוני ורשימות אנשי קשר.

אז, במקום להתמקד בפושעים,

גופים ממשלתיים מפנים את תשומת ליבם אל…

כולם.

אך אם אתם מחפשים מחט בערימה של שחת,

הוספת עוד שחת לערימה

לא תגרום למחט להימצא יותר בקלות.

להיפך,

כל הצלחה שאירעה לאחרונה ההוכרזה על ידי סוכנות הביטחון הלאומית באמריקה

באה לאחר מעקב טיפוסי אחרי המטרה.

למרות הציפיות הגבוהות,

התוכנית של הסוכנות הביטחונית הלאומית באמריקה לא עצרה אף פיגוע גדול.

לדוגמה:

אחד מהמפוצצים של המרתון בבוסטון כבר היווה מטרה לבולשת הפדרלית

אז מה שאנחנו צריכים

הוא לא מידע עוד יותר אקראי,

אלא דרכים יותר טובות להשתמש במידע שיש לנו.

סוכניות ריגול, בנוסף על-כך, מחפשות להגביל הצפנה.

בתחילת שנת 2016

ביקשה הבולשת הפדרלית מאפל לייצר תוכנת “דלת אחורית” (פרצת אבטחה) לביטול ההצפנה במכשיר האייפון של טרוריסט.

אפל סירבה בפומבי, לא רק בגלל שכלי זה יכל לשמש למזעור הפרטיות של אזרחים שומרי חוק בכל העולם,

אלא גם מפחד לפתוח את הסכר לממשלה, המבקשת גישה לטכנולוגיות המשומשות בידי מיליארדי אנשים.

פחד המשותף למומחי אבטחה וקריפטוגרפיים (אנשי הצפנת מידע).

כמה שבועות לאחר מכן,

חשפה הבולשת הפדרלית כי היא פרצה לטלפונים בעצמה,

ובעצם הודתה שהיא שיקרה לציבור על הצורך בדלת אחורית,

מה שמפקפק בכמה שאפשר לסמוך על סוכנויות ריגול בדיון על פרטיות ואבטחה.

במיוחד בהתחשב בעובדה שלסוכנות הביטחון הלאומית באמריקה, לדוגמה, יש כבר את היכולת להפעיל את המיקרופון של האייפון שלכם,

או להפעיל את המצלמה שבמחשב הנייד שלכם,

מבלי שתשימו לב.

המודאגים לגבי הדבר לרוב נקלעים לוויכוח:

אם אין לך מה להסתיר,

אין לך ממה לפחד.

אבל ההיגיון הזה יוצר אקלים של דיכוי

רצון לשמור על חלקים בחייכם פרטיים לא מצביע על-כך שאתם עושים משהו לא בסדר.

כיום, אנו חיים בדמוקרטיה

אבל תחשבו על הנזק שהאדם הלא נכון יכול לגרום עם המידע שלנו, וגישה כל-כך קלה למכשירים שלנו.

חוקים אנטי-טרוריסטיים מתירים לרשויות לחקור ולהעניש פשעים שלא קשורים לטרור ביותר קשיחות.

אם תתנו כלים חזקים לאוכפי חוק, הם ישתמשו בהם.

זו הסיבה שפיקוח דמוקרטי הוא כל-כך חשוב,

גם אם הכלים והחוקים הללו לא משמשים כעזר נגדכם כיום,

הם עלולים מחר.

לדוגמה:

בעקבות הפיגועים בפריז בעשרים וחמישה בנובמבר,

צרפת החמירה את החוקים הכבר חמורים שלה נגד טרור

על-ידי נתינת כוחות גדולים יותר לאוכפי החוק בעבור עריכת פשיטות בתים,

ולשים אנשים במעצר בית.

בתוך שבועות,

התגלו ראיות לכך שהכוחות האלה שומשו למטרות לא מכוונות,

כמו דיכוי הפגנות נגד שינוי האקלים.

הממשלות של ספרד, הונגריה ופולין הציגו חוקים נוקשים יותר עבור חופש הדיבור.

חופש ההבעה והעיתונות בטורקיה היה ממש רופף בשנים האחרונות,

עם אנשים שנשפטו להיכנס לכלא בגלל שביקרו את הממשלה.

שום דבר מזה לא עוזר לנו בפועל להלחם בטרור. “לא אפוצץ את עצמי…מבטיח”

המניע מאחורי זה אולי טוב, אצילי אפילו,

אבל אם ניתן לממשלה להגביל את חופש הפרטיות שלנו

הטרוריסטים מנצחים.

מה שיותר גרוע:

אם לא ניזהר,

אנחנו עלולים לאט לאט להגיע למדינת מעקב.

המידע די ברור:

שחיקת זכויות, ביחד עם מעקב המוני,

לא הניב תוצאות טובות עד כה,

אבל שינה את טבע החברה שלנו.

הטרור הוא בעיה מסובכת

בלי פתרונות פשוטים.

אף מפעילת אבטחה לא יכולה למנוע מכמה חבר’ה לבנות פצצה במרתף שלהם.

כדאי לנו לזכור את עקרונות היחס.

יצירת מפתחות-ראשיים לפתיחת מליוני טלפונים לא משתווה לחיפוש בית אחד.

ברוב המדינות,

החוק כבר מתיר מגוון רחב של פעולות,

הכולל מעקב ממוקד.

על מנת לנצל את הפוטנציאל הקיים הזה

אנחנו צריכים שיתוף פעולה בין-לאומי יותר טוב,

ומדיניויות חוץ וביטחון יותר יעילות.

ביצוע טוב יותר של החוקים הקיימים,

במקום קביעת חוקים חדשים ונוקשים יותר שבאים על חשבון החופש שלנו.

אל תהרסו, מתוך פחד, את הדברים שאנחנו הכי גאים בהם:

דמוקרטיה וזכויות וחירויות היסוד שלנו.

הסרטון הזה התאפשר בזכות התמיכה שלכם בPatreon.com והפלטפורמה של החיריות האירופאיות, Liberties.eu.

תורגם משמיעה ונבדק על-ידי VeryCoolStuff