וידאו

טְק֡ס֙ט

דמיינו שהייתם יכולים לאסוף את האנרגיה מכל כוכב במרחק של מאה מליון שנות אור.

מאלפי גלקסיות, כל אחת עם מיליארדי כוכבים.

דמיינו שיכולתם לקחת כוח כזה, ולהשתמש בו על מנת לירות ברובה-על הכי גדול ביקום.

דמיינו את הנזק שהייתם עושים.

מסתבר, שאין צורך לדמיין את זה.

הם כבר קיימים, והם נקראים “התפרצויות גמא”

אבל מה הם הצלפים הקוסמיים הללו?

ומה קורה אם אחד מהם ירה בכדור הארץ?

על מנת להבין התפרצויות גמא, עלינו קודם להבין מה הן קרני גמא.

קרני גמא הן גלים של קרינה אלקטרומגנטית - שנושאים כמות אנרגיה בדיוק כמו האור הנראה.

האור הנראה הוא חלק קטן מהספקטרום האלקטרומגנטי: החלק שהעיניים שלכם יכולות לראות.

באנרגיות נמוכות יותר, ישנם גלי רדיו, גלי מיקרו ואינפרא-אדום.

ובאנרגיות גבוהות: אולטרה-סגול, קרני רנטגן וקרני גמא.

קרני גמא הן מאוד חזקות.

פוטון בודד של קרן גמא הוא יותר אנרגטי ממיליון פוטונים נראים ביחד.

האנרגיה הגבוהה שלהם הופכת קרני גמא לסוג של קרינה מייננת.

מה שאומר שהן מספיק אנרגטיות על מנת לשבור קשרים אטומים.

זה הופך אותם למסוכנים לכם ולי.

קרינה מייננת משבשת את המכונה הביוכימיקלית העדינה ששומרת אותנו בחיים.

כמו כדור מאקדח 9 מ"מ שעובר דרך שעון.

למזלנו, שכבת האוזון של כדור הארץ חוסמת קרני גמא. היא מסננת אותן לפני שיוכלו לפגוע בנו.

אבל אם האטמוספירה חוסמת את קרני הגמא מהחלל,

איך התפרצויות קרני הגמא מהחלל התגלו בכלל?

בזמן המלחמה הקרה,

ארה"ב שלחה לוויני ריגול לחלל, שיכלו לאתר קרני גמא מניסויים גרעיניים בחלל של הסובייטים.

הם לא ראו פצצות, אבל הם כן ראו התפרצויות שבאו מהחלל,

שנמשכו שניות ספורות.

עד היום, זוהי כנראה התגלית המדעית החשובה היחידה שנעשתה על ידי לוויניי ריגול (ככל הידוע לנו).

אסטרונומים משתמשים בטלפסקופים שרואים סוגים שונים של אור על מנת לגלות את התגליות שלהם.

ולווייני הריגול הללו נתנו להם זוג עיניים חדש.

זו הייתה תעלומה למשך שלושים שנה אבל בסופו של דבר,

גילינו את המקור של התפרצויות קרני הגמא: גלקסיה במרחק שש מליארד שנות אור מאיתנו.

אם התפרצות קרן גמא יכולה להיות נראית ממרחק כה עצום, היא חייבת להיות מאוד אנרגטית.

היא משחררת יותר אנרגיה בשניה מאשר הכמות שהשמש תשחרר במהלך כל עשר מליארד שנות חייה.

מה שהופך את התפרצויות קרני הגמא להתרחשות הכי בהירה ביקום.

אז, מאיפה הן מגיעות?

התפרצויות קרני גמא מתרחשות בכמה מהאירועים הכי אלימים של מוות ביקום.

וההולדת של חורים שחורים.

יש שני סוגים של התפרצויות קרני גמא:

קצרה וארוכה, לכל אחת המקור שלה.

התפרצויות ארוכות נמשכות במשך דקה, ומדענים חושבים שהן נוצרות ע"י סופרנובה.

כשהליבה של כוכב ענק קורסת והופכת לחור שחור.

התפרצויות קצרות נמשכות כשנייה, והן נוצרות כששני כוכבי ניוטרונים מתמזגים.

במשך מליוני שנים, המרחק ביניהם דועך ע"י פליטה של גלי הכבידה.

ברגע שהם נמצאים במרחק נגיעה, הם מתרסקים זה לתוך זה, ויוצרים חור שחור.

גם סופרנובה וגם השתלבות של כוכבי ניוטרונים גורמים לאותו דבר:

חורים שחורים, המוקפים על ידי דיסק ממוגנט של גז שנשאר מהכוכבים שהיו פעם.

בסביבות כאלו, הסיבוב מעצים את השדה המגנטי, אשר יוצר סילון של חלקיקים חמים,

שנעים כמעט במהירות האור.

הגז בסילון יוצר שני זרמים של אנרגית קרני גמא גבוהות,

כמו רובה לייזר שמיימי.

אז בניגוד לפיצוצים קוסמיים אחרים, שמתפשטים ודועכים,

התפרצויות קרני גמא נשארות ממוקדות, ונראות ממרחק הרבה יותר גבוה.

כל פרט נוסף היה דורש יותר מדי מתימטיקה לסרטון יוטיוב.

היקום מלא בצלפים קוסמיים כאלו, שיורים על עיוור ובאקראיות אל תוך החשכה.

והם פוגעים בנו כל הזמן.

בממוצע, אנחנו מזהים אחד ביום. למזלנו, רובם לא יכולים להזיק לנו.

כל ההתפרצויות שזיהינו עד עכשיו נוצרו מחוץ לגלקסית שביל החלב,

יותר מדי רחוק כדי להזיק לנו.

אבל התפרצות קרובה יכולה להוות אסון,

אם התפרצות תקרה כמה שנות אור מאיתנו, היא יכולה לצלות לחלוטין את פני כדור הארץ.

או לפחות, החצי שפונה כלפיה.

אבל אפילו התפרצות רחוקה יותר יכולה להביא לסופם של החיים על פני כדור הארץ.

והיא לא תצטרך לפגוע בול על מנת להרוג אותנו.

אם היא תיווצר כמה אלפי שנות אור מאיתנו,

היא תהיה ברוחב של מאה שנות אור כשהיא תגיע אלינו,

ותחסל את מערכת השמש כמו גל הרסני.

שוב, שכבת האוזון מגנה עלינו, אבל היא מתאימה לזרזיף הקרינה האולטרה-סגולה שמגיעה מהשמש.

קרן גמא הייתה מתגברת עליה, ומשאירה אותנו חשופים לקרינת שמש קטלנית.

לאוזון לוקח שנים להתחדש בתהליך טבעי,

יותר ממספיק זמן לשמש לשרוף את כדור הארץ.

או לפחות, להרוג את רוב החיים המורכבים.

למעשה, ייתכן שזה כבר קרה בעבר.

קרן גמא יכולה להיות אחת הסיבות להכחדה של עידן האורדוביק לפני 450 מליון שנה,

שבמהלכה חוסלו כמעט 85% מהיצורים הימיים.

למרות שזה כמעט בלתי אפשרי להוכחה.

התפרצויות גלי גמא יכולות להיות אחת הסיבות שאנחנו לא רואים חיים בשום מקום אחר ביקום.

יכול מאוד להיות שהן מנקות והורסות חיים באופן קבוע.

נטען כי בגלל התפרצויות גלי גמא, רק 10% מהגלקסיות יכולות לכלול חיים,

כמו זו שלנו.

אז, האם הן הולכות להרוג אותנו?

כנראה שלא.

בגלקסיה כמו שלנו, יכולה להיות רק התפרצות אחת באלף שנים.

ועל מנת להזיק לנו, התפרצות צריכה להיות קרובה ומכוונות ישירות כלפינו.

אבל כשקרן גמא נעה במהירות האור, אנחנו לא יודעים אם היא מתקרבת אלינו עד שהיא מגיעה.

אז, יכולה כבר להיות התפרצות בדרכה להרוג את כולנו, ולא נדע עד שהיא תפגע,

וכולנו נמות.