​

אני חושב שאוכל לעזור לאנשים אם רק אלכלך יותר את הידיים.

זה נשמע לא מוסרי ביותר.

בעלך מתעלל בך רגשית. תעזבי אותו.

בסדר.

• מבית היוצר של ביל לורנס מפיק אחראי ב"סקראבס" וב"טד לאסו" -

אני דואג לך, ילד. -[ג’ימי] אני מתאבל עליה.

[בוכה]

אתה מרדים.

• ג’ייסון סיגל -

[פול] האם תיתנו לאבל שלכם להטביע אתכם

או שתתמודדו איתו…

• הריסון פורד -

ותצאו בצד השני? -הטלת מטבע?

עוף מכאן.

​

• 2019 פריז -

[גומז רוטנת, שואפת]

[חברה] איך את מרגישה?

[גומז] עייפה מאוד.

[חברה] את רוצה לקחת את תרופות הבוקר שלך?

[גומז] מממ.

[חברה] אני יודעת את התשובה, אבל… כדאי לך.

[צלילי צילום] -[פפרצי מפטפטים] בוקר טוב, סלינה.

[גומז] אני רוצה להבטיח משהו.

אגלה לכם רק את הסודות הכי אפלים שלי.

תשעה עשרה בדצמבר.

אני חייבת להפסיק לחיות כך.

למה התרחקתי כל כך מהאור?

בכל דבר שרציתי זכיתי ועשיתי הכול.

אבל זה הרג אותי.

כי תמיד יש את סלינה.

[כתבים צועקים] סלינה! -[מעריצים צועקים]

[קהל צועק]

• אולם ספורט סאות’ -

[כתבת 1] סלינה גומז, הסינגל “טוב בשבילך”,

זכה להצלחה מסחרית וגם בקרב המבקרים.

[כתבת 2] כונתה לא מזמן מלכת הרשתות החברתיות.

שלום, הווארד.

[כתב 1] סלינה גומז וג’סטין ביבר

נפרדו סוף כל סוף. -[כתב 4] שוב?

באמת? אני לא מרגישה כמו כוכבת רוק.

[ג’ימי פאלון] והאלבום הזה, “ריבייבל”… -[קהל מריע]

אנשים אומרים שהוא יגיע למקום הראשון,

וסיבוב ההופעות מתחיל בקרוב, נכון? במאי?

[גומז] אהיה בסיבוב הופעות במאי.

אני נמצאת בל"א ספורטס ארינה.

אה, יש לנו יומיים עד שאצא וסיבוב ההופעות יתחיל.

צוות השיער והאיפור שלי נמצא איתי, אז אנחנו בודקים דברים חדשים בכל יום.

אנחנו עורכים ניסויים ומחליטים מה…

מה נעשה במופע. הזהות של המופע.

[גומז] זה מוצא חן בעינינו? -[מפטפטות]

כי רואים את הלבן דרך הראי.

אני חושבת שאלה הנצנצים. [מצחקקת]

תני לי… אוציא קצת מהאמצע. כן.

יש אפילו דברים קטנים לנרתיק.

[סטייליסטית 1] בסדר. כן. -אולי הדברים השטוחים האלה.

אני לא יודעת. זה פשוט מוזר. -[סטייליסטית מצחקקת]

אם הייתי בחור, הייתי יכולה ללבוש ג’ינס ורק להחליף חולצה

ולחבוש כובע… -[צוחק]

וזה לא היה מפריע לאף אחד. -[שמלה נרכסת]

השדיים נראים לי טוב דווקא.

אני לא יודעת. -[מעצבת] את אוהבת את זה?

אני צריכה קצת שדיים. -רשמי מאוד, “שדיים”.

[גומז] הנרתיק שלי…

[סטייליסטית 1] לא נכון. -בכל תלבושת…

זה לא… -זה…

אני צוחקת על עצמי. -[סטייליסטית 2] תסתכלי מכאן.

[סטייליסט 3] זה לא אתם, זה הנרתיק שלי. -זה ממש הנרתיק שלי.

אני רוצה שיהיה לי הגוף הנכון כדי ללבוש את זה בגאווה, אבל גם את הטוסיק שאין לי.

הגוף שלי צעיר מאוד. -[חברת צוות אופנה] כן.

אני לא רוצה להיות, “אה, רגע”. -[צוות מפטפט]

אני רוצה להיראות כמו אישה ולא כמו ילד בן 12.

[השיר “Who Says” בפסנתר]

♪ לא הייתי רוצה להיות מישהי אחרת ♪

♪ כן ♪

♪ עוררת בי חוסר ביטחון ♪

• חזרה אחרונה לפני סיבוב ההופעות -

♪ אמרת לי שאני לא טובה מספיק ♪

♪ אבל איזו זכות יש לך לשפוט כשאתה יהלום לא מלוטש? ♪

♪ אני בטוחה שיש דברים שהיית רוצה לשנות בעצמך ♪

♪ אבל בכל הנוגע לי, לא הייתי רוצה להיות מישהי אחרת ♪

♪ נה-נה-נה-נה, נה-נה-נה-נה, נה-נה-נה-נה ♪

♪ נה-נה-נה-נה, נה-נה-נה-נה, נה-נה-נה-נה ♪

♪ אני לא מלכת יופי, אני רק אני היפה ♪

♪ נה-נה-נה-נה, נה-נה-נה-נה, נה-נה-נה-נה ♪

♪ נה-נה-נה-נה, נה-נה-נה-נה, נה-נה-נה-נה ♪

♪ ויש לך זכות מלאה לחיים יפים ♪

♪ קדימה מי אומר? ♪

♪ מי אומר שאת לא מושלמת? מי אומר שאת לא שווה את זה? ♪

♪ מי אומר שאת היחידה שכואב לה? ♪

♪ תאמינו לי, זה מחיר היופי ♪

♪ מי אומר שאת לא יפה? ♪

♪ מי אומר שאת לא יפהפייה? ♪

♪ מי אומר? ♪

[מזמזמת]

♪ השמלה הזו ארוכה מדי ♪

♪ ואני שונאת שהיא נפתחת ♪

זה פשוט גרוע.

[חברה 1] מה קרה? -הכול. זה נראה נורא.

[גומז מתייפחת] וזה פשוט…

אין לי מושג מה אני עושה בכלל. [מושכת באף]

[חברה 2] באיזה חלק הרגשת את זה? -אה, מההתחלה. [מושכת באף]

אז יש לי את הקול הזה בראש שאומר שפספסתי את זה.

זה היה גרוע. זה היה גרוע.

אה, את רואה את עצמך על המסך.

וואו, זה נראה די מחורבן.

ואז אני יושבת שם ומועדת על הבגדים

וזה פשוט…

שואב ממני את החיים… -[חברה 2] כן.

ואני לא רוצה להופיע. [מושכת באף]

הלחץ פשוט מציף אותי כי אני רוצה לעשות כמיטב יכולתי

ואני… אני לא… [מושכת באף]

אני לא יודעת מה ג’ון חושב.

אני רוצה לדבר עם ג’ון כי… אני לא רוצה לאכזב את ג’ון.

אני לא רוצה שהוא יחשוב שהוא החתים איזו ילדת דיסני…

ג’ון עמד שם

וחייך מאוזן לאוזן. -ג’ון היה נרגש.

[חברה 1] זה בראש שלך.

גם זה מבאס בגלל כל עניין השיר.

הוא התקשר אליי הבוקר כדי לדבר על השיר עם ג’סטין

וחשבתי… -[חברה 1] עניין הדי-ג’יי?

“מתי אהיה טובה מספיק בעצמי?”

[אמרגן] אל תחשבי על זה. -מתי אהיה…

מתי אהיה טובה בזכות עצמי

ולא אצטרך להיות קשורה למישהו?

זה כל כך… -[אמרגן] את כבר טובה מספיק.

[חברה 1] היי, ג’ון.

אני מצטערת מאוד. -[ג’ניק] למה את מצטערת?

אני פשוט לא רוצה שתתחרט שהחתמת אותי…

מה? -שתרגיש שאתה צריך משהו…

• ג’ון, יו"ר אינטרסקופ גפן איי-אנד-אם רקורדס -

היית מדהימה. -שנינו עמדנו לידך.

התלבושות נראו רע. הכול נראה נורא.

היית מדהימה. בעיניי זה היה אדיר.

אפשר לקבל חיבוק? אתן לך חיבוק. [מצחקק]

היית מדהימה בעיניי. זה היה מעולה.

[חברה 2] באמת. -“אני והחברות שלי” היה מטורף. כאילו…

[חברה 1] בדיוק, ג’ון עמד שם והיה…

רקדתי ונהניתי. זה היה אדיר.

[גומז] אתה מרגיש שזה צעיר?

אני לא מרגיש שזה צעיר. -[חברה 2] לא.

אין דבר שאני רוצה יותר להותיר מאחור

וזה חוזר.

כרגע את האויב הכי נורא של עצמך.

כשאת חופרת לעצמך בראש, אל תיתני לזה להפיל אותך.

תלבושות אפשר לשנות. -[חברה 1] כן.

תאורה אפשר לשנות, תפאורה אפשר לשנות.

אם את רוצה להיפטר מהבמה, את יכולה להופיע על הרצפה.

לא משנה מה אחרים אוהבים או לא, את צריכה לאהוב את זה.

את צריכה להרגיש טוב עם זה. זה המופע שלך.

אל תרדי על עצמך. זה יהיה מעולה.

ג’ון, תודה. -טוב לראות אותך.

אני מצטערת. תודה. -נתראה בקרוב.

תודה. לא. זה באמת מעולה.

תודה.

[מושכת באף] -[חברה] אוי.

אני מצטערת. [מתייפחת]

זה פשוט יותר מדי.

[חבר צוות] הם באים.

• מנדליי ביי מועדון לייט, יום שישי, 6 במאי -

• סלינה גומז עורכת מסיבה רשמית -

[קהל מפטפט]

• ערב בכורה -

• התקומה שלי סלינה גומז, סיבוב ההופעות ריבייבל 2016 -

[גומז] תרזה? -[עוזרת] כן, אחותי.

הבאת את מכונת לחץ הדם שלי? -כן, היא כאן.

[עוזרת] זה לזאבת שלך, נכון?

כן.

ללחוץ עכשיו? זה פשוט יתחיל? -ממ-הממ. ממ-הממ.

זה טוב, נכון? -מושלם.

[עוזרת] איך את יודעת?

אז 109 על 78 זה טוב מאוד.

הממוצע, מה שיהיה לך כנראה, זה 120 על 78.

אבל כשלחץ הדם שלי גבוה

הוא מגיע לרוב ל-150 או 145 והמספר התחתון הוא 100.

זה אומר שאני עלולה לחטוף שבץ. -וואו.

[עוזרת] הבנתי.

אז כל עוד זה מתחת ל-120… -זה צריך להישאר כאן בסיבוב ההופעות?

כאילו, ב…

כלומר, אולי באוטובוס. -בסדר.

זה צריך להיות בכל מקום שאנחנו בו ליתר ביטחון.

[אמרגנית] יש לנו מתנה קטנה בשבילך ואז נעזוב אותך במנוחה.

[מצחקקת] -את יכולה להתחיל בזה?

זה מזאק וממני.

• אלין וזאק האמרגנים של סלינה -

זה משהו שאספנו בשבילך לסיבוב ההופעות.

[גומז] מה זה?

יש מילת קמע מזל לכל ערב

ותוכלי לחשוב על זה

[מורגנרות’] תניחי את זה על שולחן האיפור שלך.

בשבילך, ולכל הופעה יש מילה אחרת.

זה יפה מאוד מצדכם. -[גומז] אלוהים אדירים.

אז תראי את זה. -[חברת צוות] זה מתוק מאוד.

זה גרם לנו לבכות.

בכל יום תבחרי מילה.

זה יפהפה. -נכון שזה מגניב?

תודה רבה. -אנחנו אוהבים אותך מאוד.

[קשישיאן] אז השאלה שלי היא,

האם את מרגישה שיש לך מפגשים רבים מדי עם מעריצים?

קבעו כשעה וחצי.

אני לא חושבת שזה ייקח זמן רב מדי.

מה דעתך? -לפעמים הם מנצלים את זה.

היום יום ההולדת שלי. -באמת? יום הולדת שמח.

תודה. -בת כמה את?

אני בת 13. -בחיי.

אני חוגגת את יום ההולדת שלך בכל שנה מגיל שלוש.

את יום ההולדת שלי? -יש לי…

מסיבות, עוגות, רשימות השמעה, הכול.

את מתוקה מאוד. תודה. -[צלמת] אפשר לקבל תמונה?

בבקשה. -זה מרגש.

[צלמת] שלוש, שתיים… -כן, בואו נעשה את זה.

את יפה מאוד. -[אם] היי, אל תבכי.

[צלמת] אה, צילמתי.

ואת יכולה לרשום, “חמודה מספר אחת”?

בסדר. -[צוחקים]

[גומז מצחקקת]

כן, יש לי כל מיני בחורות.

[צוחקת] -אני…

אני יכולה להיות מספר אחת?

כן. -כן, מעולה.

[מפטפטים] -[נגינה בפסנתר]

[חברת צוות] הם שמעו דברים שלא מתאימים לגיל שלהם.

♪ הללויה, הללו… ♪

תודה רבה לכולכם על העבודה הקשה שלכם.

זה משמח אותי ביותר.

זה סיבוב ההופעות הכי חשוב שלי,

זו הסיבה שהייתי נרגשת כל כך בכל יום, רק שתדעו.

אני מקווה שנעלה על הבמה, שנהווה השראה לאנשים ושניהנה.

ויבורכו הרגליים שלנו, הידיים שלנו, כלי הנגינה שלנו, הכול.

התאורה, באז, מליסה, כולם.

אני אוהבת אתכם, בשם ישו, אמן. -[צוות סיבוב הופעות] אמן!

[קהל מריע]

[השיר “Me and the Rhythm”]

♪ הו, החום הוא מכנה משותף ♪

♪ לא משנה מה העבר שלך ♪

♪ תהיה חופשי איתי ♪

♪ וכולם רוצים שייגעו בהם, כולם רוצים לקבל קצת ♪

♪ אבל אל תנגן שיר על אהבה ♪

♪ כשאני מזיזה את הגוף שלי ♪

♪ אני לא צריכה לדבר על זה ♪

♪ תן לכימיקלים לעשות את שלהם ♪

♪ עד שהאנרגיה נעשית מוגזמת ♪

♪ הו ♪

♪ כן, כל מה שאני צריכה ♪

♪ זה הקצב ♪

♪ אני והקצב ♪

♪ הו, אין שום דבר בינינו ♪

♪ כן, הקצב ♪

♪ אני והקצב ♪

[קהל] ♪ מי אמר, מי אמר? ♪

♪ תגידו לי מי אמר את זה ♪

♪ כן, מי אמר? ♪

♪ מי אומר? מי אומר שאת לא מושלמת? ♪

♪ מי אמר שאת לא שווה? ♪ו

♪ מי אומר שרק לך כואב? ♪

♪ תאמינו לי, זה מחיר היופי ♪

♪ מי אומר שאת לא יפה? ♪

♪ מי אומר שאת לא יפהפייה? ♪

[קהל, גומז] ♪ מי אומר? ♪

[קהל מריע] -פאק.

[צלילי צילום] -[מעריץ] היי, סלינה!

אנחנו ליד הביג בן. מה קורה? וו-הו! -[צוחק]

[השיר “Me and My Girls”]

♪ אני והחברות שלי, אני והחברות שלי ♪

♪ אני ו… אני ו… אני והחברות שלי ♪

[מוזיקת מריאצ’י]

[השיר “Me and My Girls” נמשך] -[קוראים בקצב]

[כתבת טלוויזיה 1] היו שמועות שיש לה בעיית סמים…

[כתבת טלוויזיה 2] סלינה חוגגת יותר מדי. היא משתוללת.

[קהל מריע]

קדימה!

[קהל צועק] -[מנוע רועם]

אני עולה על הבמה עוד מעט.

אחלו לי בהצלחה. -[מריעים]

[השיר “Sober”]

♪ אתה לא יודע לאהוב אותי כשאתה פיכח ♪

♪ כשהבקבוק נגמר אתה מפיל אותי… ♪

[מעריץ] סלינה, אני אוהב אותך.

[פפרצי] ג’סטין ביבר אילץ אותך ללכת לגמילה?

[כתבת] לג’סטין יש חברה חדשה.

[פפרצי 2] את מקנאה, סלינה?

♪ נמאס לי מאותה אהבה ישנה ♪

סלינה, חזרת לשתות?

סלינה, איפה האלכוהול? -חזרת לשתות?

[גומז] תשירו! -[המולה]

[קהל] ♪ נמאס לי מאותה אהבה ישנה ♪

♪ החרא הזה קורע אותי ♪

הרגשתי שאני מתה. -[חבר צוות] כן.

[גומז] מה אני מפספסת? מה אני צריכה?

[חבר] כולם עמדו על הרגליים…

יש כאן יותר מדי אנשים. אני מצטערת. יותר מדי אנשים.

[חבר] תפסיקי לנתח דברים. -[גומז] לא.

[חבר] תהיי מרוצה. -אני מרוצה.

אני שונאת את זה. [רוטנת]

[מתנשמת עמוקות]

קשה להיות בחורה, לעזאזל,

אני כבר משוגעת.

ויש עוד משהו שמעצבן אותי.

אני מחליפה בגדים מהר,

ואז שרוול אחד נקרע ואז השני נקרע,

ואז כל החלק התחתון שלי נקרע.

♪ הו, אותה… ♪

[כתב] מה את מרגישה בנוגע לג’סטין?

[כתב 2] את מדוכאת?

[כתב 3] את עייפה? -[כתב 4] היא תמיד עייפה.

[פפרצי מדברים]

לפעמים אני מתעוררת ואני לא מרגישה שאני מסוגלת…

• אחרי 55 הופעות סיבוב ההופעות ריבייבל בוטל -

[כתבת] סלינה יצאה להפסקה,

היא מתמודדת עם חרדה, עם התקפי פניקה ועם דיכאון.

[כתבת 2] יש שמועות שהייתה לה בעיית סמים.

[כתבת 3] היא נתנה לחיים המהירים של ידוענות וחגיגות

לפגוע בה ובקריירה שלה.

[עוזרת] בשלב מסוים היא אמרה, “אני לא רוצה להיות בחיים כרגע.

אני לא רוצה לחיות”.

• תרזה עוזרת לשעבר -

ואמרתי, “רגע, מה?”

וזה היה מסוג הרגעים

שבו הבטתי בעיניה ולא ראיתי שם דבר.

אפלה מוחלטת. זה היה מפחיד מאוד.

חשבתי, “בסדר, תשכחו מזה.

זה צריך להסתיים, אנחנו צריכים ללכת הביתה”.

נאלצנו לערוך איתה שיחה רצינית מאוד, כאילו…

• ראקל חברה של סלינה -

“מה קורה?”

התשובה שלה הייתה, “אני לא יודעת. אני לא יכולה להסביר את זה.

הלוואי שהייתן יכולות להרגיש את התחושה שבתוך הראש שלי”.

אני זוכרת שהיה בלגן מוחלט ושהיא שמעה כל מיני קולות.

הם נעשו חזקים יותר ויותר.

זה הפעיל התמוטטות פסיכוטית כלשהי.

סלינה גומז נמצאת במצב חמור כבר כמה שבועות.

בשנה שעברה היא נלחמה בזאבת והשתלת כליה הצילה את חייה.

כתוצאה מכך,

ספירת כדוריות הדם הלבנות שלה בשבוע האחרון של ספטמבר הייתה נמוכה מאוד.

זה מצב רפואי שהפך להתמוטטות נפשית.

[כתב 2] היא ניסתה לתלוש את העירויים שלה.

המצב היה חמור עד כדי כך שנאלצו לקחת אותה לבית חולים פסיכיאטרי.

שמענו על ההתמוטטות הנפשית שלה מאתר טי-אם-זי.

הם התקשרו אליי ורצו לדעת…

• מנדי אימא של סלינה -

למה הבת שלי בבית החולים עם התמוטטות עצבים.

היא לא רצתה לדבר איתי

וחששתי שהיא תמות.

[סטיבנס] מי שהיה רואה את מה שאני ראיתי

ואת המצב שהיא הייתה בו במוסד לחולי נפש,

לא היה מזהה אותה בכלל.

והייתי הרוסה

כי פסיכוזה עלולה להימשך ימים, שבועות או חודשים,

או שנים או כל החיים.

את נאחזת בכל הכוח ומנסה לעזור להם בטיפול,

וזה הדבר הכי קשה בעולם,

פשוט ללכת לישון ולקוות שהם יתעוררו ביום שלמחרת.

[גומז] המחשבות שלי מרבות להשתלט על הראש שלי.

כואב לי כשאני חושבת על העבר שלי.

אני רוצה לדעת איך לנשום שוב.

האם אני אוהבת את עצמי?

איך אלמד לנשום את הנשימות של עצמי?

[מתנשמת עמוקות]

[טיפי] זה נס שהיא יצאה מזה…

[בקול נשבר] אך תמיד קיים החשש שזה יקרה שוב,

וזה כאב לנו מאוד.

• ברוכה הבאה לבית ולמיטה שלך באהבה ס’ וגרייסי -

[גומז] גיליתי שהאבחנה שלי היא הפרעה דו-קוטבית.

למען האמת,

לא רציתי ללכת למוסד לחולי נפש.

לא רציתי,

אבל לא רציתי להוסיף להיות לכודה בתוך עצמי, בתוך הראש שלי.

חשבתי שהחיים שלי תמו. חשבתי, “כך זה יהיה לנצח”.

זו הסיבה שאני אומרת לאנשים שיש לי חברים ובני משפחה נפלאים,

בעיקר אימא שלי והאב החורג שלי בריאן.

כי אסור היה לי לדבר אליהם כמו שדיברתי

ואסור היה לי לנהוג בהם כמו שנהגתי בהם לפעמים. [מרחרחת]

אבל הם יודעים שזו לא הייתי אני,

אז כשהתעוררתי ביום שלמחרת, הם…

[מגמגמת] הם סיפרו לי מה קרה, אבל הם הסבירו לי,

הם אמרו, “תשמעי, אנחנו יודעים שזו לא את שדיברה,

אנחנו מודאגים מאוד ו… רק דעי שאנחנו אוהבים אותך.

אנחנו לא רואים שום הבדל בין אמש לעכשיו.”

אבל אם אני מדברת איתם על זה

אני חוזרת על זה שוב ושוב.

אני פשוט אומרת, “אני מצטערת מאוד”.

כי אני זוכרת דברים מסוימים שעשיתי

והייתי מרושעת מאוד.

אז עד היום אני מודה להם ומתנצלת

בכל דבר שאני עושה

והם תמיד אומרים, “ברגע שגילינו הכול,

זה הגיוני לגמרי, סלינה.

את במצב הכי טוב שהיית בו,

ואנחנו מאושרים שאנחנו רואים את זה. לא היינו מוותרים עלייך לעולם”.

והם באמת לא ויתרו כשהיו מקרים רבים… שעדיף היה שיוותרו.

[מגמגמת] אני במצב טוב יותר, אבל…

[נאנחת] אני לא יודעת.

לפעמים אני לא יכולה להסביר את זה.

[מנגנת בפסנתר]

[תו מזויף] -לא.

איבדתי את זה לגמרי.

כשיצאתי,

לא ידעתי איך אתמודד עם האבחון שלי.

מה אם זה יקרה שוב?

מה אם בפעם הבאה לא אחזור?

הייתי צריכה להמשיך ללמוד על זה.

הייתי צריכה לעבור יום אחר יום.

כשהייתי ילדה פחדתי מסופות רעמים.

גדלתי בטקסס

ופחדתי מאוד שכשיש ברקים ורעמים זה אומר שיש טורנדו בדרך.

אבל אימא שלי נתנה לי ספרים לילדים

שמסבירים על סערות, על ברקים ועל רעמים.

בעיקרון היה כתוב שם, “ככל שתלמדו על זה יותר,

תפחדו מזה פחות”.

וזה עזר מאוד.

[גומז בילדותה] אני אוהבת אותך.

אני אוהבת אותך. [מנשקת] -[מפטפטות]

[גומז] אימא שלי לימדה אותי תמיד לא לפחד מהחיים.

יש לה אופי חזק מאוד. -[טיפי] האף שלך? נתקלת בדלת?

[גומז] היא הייתה צעירה מאוד, עוד בלימודים,

היא ניסתה כל עבודה אפשרית.

[טיפי] ילדונת.

היא אמרה, “זה מה שעובר עלינו, אבל לא אפסיק.

לא אכנע. אני אשפר את החיים שלנו”.

[טיפי] הנה מודעה. “עבודה מהבית, 145 דולר ליום,

ניהול דואר לחברה מקומית באזור.”

כן, אני יכולה לעשות את זה. -[מברברת]

[גומז] אימא שלי

ילדה אותי כשהייתה בתיכון.

[מברברת]

אבא?

[גומז] ההורים שלי נפרדו כשהייתי בת חמש.

סבא וסבתא שלי טיפלו בי כשאימא שלי עבדה.

השיר ששרת על סבא.

[שרה מילים לא ברורות]

[שרה, מברברת]

[גומז הילדה] היי, אבא.

[גומז] קשה לי לתאר לעצמי את הלחץ שאבא שלי היה נתון בו.

אני רואה.

[גומז] הוא היה מלא בחרטות.

והוא נהג להגיד, “אני מצטער, בתי, אני פשוט…

לא יודע איך לדבר איתך”. [מושכת באף]

אבל הוא גרם לי להרגיש

שאני הילדה הכי יפה.

שאני יכולה לעשות הכול ואף אחד לא ראוי ו… [מושכת באף]

אז אני מתגעגעת אליו מאוד.

אבל הוא יודע את זה, אז…

צלמי אותה ואז צלמי אותנו, בסדר?

[טיפי] בואי הנה. -רגע, אני באה.

אני אצלם.

[שתיהן] חברות לנצח.

[טיפי] זה כל מה שיש לכן להגיד?

בסדר. [לוחשת]

[גומז] פריסילה היא בת הדוד שלי,

היא האדם הכי קרוב אליי בעולם מלבד אימא שלי.

עשינו הכול יחד.

[שתיהן מפטפטות, צוחקות]

עד היום היא החיים שלי, היא הדם שלי.

באמת לא עשינו את זה. לא חזרנו לזה לעולם.

• גרנד פריירי -

[טיפי] לאן אנחנו נוסעות? -פשוט לא…

לצ’יקן אקספרס, לשתות תה מתוק. -[טיפי] בסדר.

[קוסמי] אם את אוהבת לחמניות, יש לחמניות.

לא, אנחנו… [מצחקקת] רק רציתי תה מתוק.

[גומז] רגע, ניקח שלוש כוסות. -[קוסמי] שלוש כוסות גדולות של תה מתוק

עם תוספת קרח באחת מהן. -[גומז] בבקשה, אדוני.

[מוכר] אין בעיה.

את לא יכולה להיכנס לדברים שלי כך. -אבל לא אמרת “בבקשה”.

הייתי בדרך לזה.

[גומז] בכל פעם שחזרתי הביתה,

תמיד הלכתי למקומות שאני זוכרת.

זה מכיוון שאני לא רוצה לאבד את החלק הזה שבי.

[פעמון דלת מצלצל]

[חברה] את מגיעה לשם בכלל?

[פעמון דלת מצלצל] -[פקידת קבלה ברמקול] ביפ!

[פקידת קבלה מפטפטת] -היי…

אני צריכה לראות רישיון נהיגה אם את רוצה להיכנס לבניין, בבקשה.

רישיון נהיגה? -כן.

בסדר. -[חברה] הנה, קחי אחד.

של כל מי שנמצא שם. -אה.

[מצחקקת] אין לי.

בסדר, לא משנה. [מגמגמת] למדתי כאן כשהייתי צעירה יותר.

אה… שמי סלינה, לא התכוונתי להפריע, אבל תודה.

אין בעד מה. -ביי.

בסדר, ביי.

[חברה] באמת.

[רשמת] את…

למי יש רישיון נהיגה?

לכולם. -[חברה] לנו יש.

[מינגוס] פשוט למדתי כאן… -למדנו כאן.

ורציתי לראות… -[רשמת] אין בעיה.

[מינגוס] את מלמדת כאן?

[מגמגמת] אני הרשמת. -אה, אני מבינה.

כן, אני עובדת במשרד.

[עוזרות משרד מפטפטות]

[גומז] היי.

תירגעו, בבקשה.

אתן עוזרות במשרד? בנות כמה אתן?

[כולן] בנות 13.

[גומז] זה נחמד, אתן יודעות שלמדתי כאן?

[כולן] כן. -[גומז] באמת?

בסדר. אז הייתי דלוקה רק על דילן אלברדו, אה…

סמי ביסודי.

כן, ביסודי סמי רודריגז.

ואז דילן אלברדו, קית’ מופין… -קית'.

איליי מתישהו.

הממ. לאו דווקא, באמת?

כן. -בסדר.

ואז מתיו מדני ג’ונס.

זהו.

אף אחד מהם לא היה מעוניין בי.

אבל שוב, כמו שאמרתי, הם מתחרטים על זה. -כן, אני רק אומרת. [מצחקקת]

[קוסמי] אפשר להגיד שהיא הייתה מנודה בילדותה.

בבית הספר היא לא דיברה עם אנשים רבים.

היו לה שתיים או שלוש חברות,

אבל לא היו לה הרבה חברים, אם את מבינים מה אני אומרת. [מצחקקת]

אז נהגתי ללכת לשם ולקחת אוכל

ואז לשבת כאן, בשולחן ארוך.

אבל לרוב לבד. -[חברה] לא…

[תלמידים מברכים לשלום]

היי, שמי סלינה. -[תלמידה] ראיתי אותך קודם.

לא משנה מה אתם חושבים שאתם לא יכולים לעשות,

רק דעו שאף אחד מלבדכם לא יכול להגיד לכם “לא”.

אתם צריכים להמשיך לעשות מה שאתם רוצים.

זה מעורר השראה. -אז…

כן? -יופי. יופי.

[תלמידים מוחאים כפיים] -אז תנו בראש או… סליחה.

[צחוק, המולה] -את תישארי אחרי הלימודים.

שלום, תלמידי חטיבת הביניים דני ג’ונס.

כאן סלינה גומז.

תודה שנתתם לי להפריע לשיעורים שלך.

ורק תזכורת, המורים שלכם לא נוראים כל כך.

אתם רק צריכים להשקיע. [מצחקקת]

את חייבת לחבק אותו. הוא יבכה.

[תלמידה 1] אפשר לקבל חתימה? -הוא מעריץ שרוף.

[תלמידה 2] אלוהים אדירים!

אין בעד מה.

גם אני יכול לקבל חיבוק? -[תלמידה 3] גם אני יכולה לקבל חיבוק?

[תלמידים מפטפטים]

[גומז] כאן… -[מינגוס] אני לא יודעת.

גדלתי.

זה הבית שלי.

[מינגוס] באמת? -[גומז] כן.

[מינגוס] טביעות הידיים שלך בטח עוד שם.

המקום הזה…

השכנים היו מסכנים כי מישהו נהג לבצע כאן עסקאות סמים,

ונהגנו להביט מהחלון כי אסור היה לנו לצאת.

ריחמתי מאוד על השכנים… -[קוסמי] כן.

כי הוא נהג להגיע במכונית הישנה שלו

והיה תא מטען ו… [מצקצקת בלשון]

זו אותה הדלת. -אה.

היי.

[בעל בית] היי. [מצחקקת] -היי, שמי סלינה.

מה שלומך? -מה שלומך?

[בעל בית] טוב, תיכנסי. -זה בסדר?

[בעל בית] ודאי. -בסדר.

בחיי.

בסדר, כאן נהגתי ל…

לנקות דגים. ממש כאן. -[מינגוס] לנקות דגים.

[גומז] כן.

[טיפי] סלינה, מה הוא עושה?

הוא מוציא לו את הדם.

אז זה חדר השינה שלי. -[בעל בית] הוא מבולגן קצת.

אני יכולה לבדוק אם הציורים שלי בארון הזה עוד נמצאים כאן?

אה, מחקו את זה.

[קוסמי] זה נעלם? -כן.

היו לי… הייתי דלוקה על קול ועל דילן ספראוס,

אז נהגתי להיכנס לארון שלי ולכתוב דברים.

[קוסמי] לא. -תודה.

כתוב משהו בארון הזה. -באמת?

נראה שהיית מאוהבת בקול באמת.

[קוסמי, בעל בית מצחקקים] -אלוהים אדירים. תפסיק. [משתנקת]

אני מצטערת, קול, אם תראה את זה אי פעם.

• קול ספראוס סלינה אוהבת את קול -

[קוסמי] נהגתי לעמוד כאן…

אה, כריסטיאנה. -כן?

המקום הזה… סבתא שלי תראה לך את התמונה.

היא צילמה, הבטתי בעצמי בראי.

זה היה כשגיליתי שהתקבלתי ל"ברני".

[כריסטיאנה] אלוהים אדירים. -[קוסמי] דיברת בטלפון.

ויש תמונה שלי כאן.

הכול נראה נפלא, ברני.

♪ היא תבוא… ♪

[גומז] הייתי בת שבע כשהתקבלתי לעבודה הראשונה שלי.

הייתי גאה כי זכיתי להימלט מחיי ולהיות בארץ של ברני

ופשוט לשחק ולשיר.

אני לא יודעת, פשוט התאהבתי במילוט הזה.

ומאז לא הפסקתי. פשוט המשכתי.

ואז בגיל 11 כשעברתי ללוס אנג’לס,

רק רציתי לעבוד. אהבתי מאוד את העבודה שלי.

אבל בסופו של דבר, אחרי שעשיתי את זה במשך זמן רב כל כך,

התחלתי להרגיש יהירה.

זה גרם לי להרגיש בודדה משום מה.

ואז כשיצאתי לסיבובי הופעות, זה רק החמיר.

אחרי שהשתחררתי ממרכז הטיפול האחרון,

ידעתי שהדבר שמשמח אותי הוא חיבור.

זו ג’ויס.

פריסילה, אנחנו בטוחות?

[קוסמי] כן. את רוצה שאשאל את סבתא שלי?

היה לה בית בובות יפהפה שרציתי מאוד.

[קוסמי] זו הסיבה ששמת קקי במרפסת שלה?

תפסיקי. צ’רלי עשה את זה. -[צוחקת]

תמיד הטרידו אותה.

היי.

היי, אני סלינה. -כן?

נהגתי לבוא לאן כשג’ויס… ג’ויס גרה כאן.

סלינה גומז? -כן.

כן.

כן. [צוחקת]

היא כאן?

כן, היא, אה… תיכנסי.

אתה בטוח? -כן.

בסדר.

יש לכם עדיין את…

[קוסמי] את בית הבובות? -אל תכניסי אף אחד.

[גומז משתנקת] -[ג’ויס] מה שלומך?

אלוהים אדירים. היי, אל תזוזי. -[הבעל של ג’ויס] תודה.

[ג’ויס] אני חייבת לזוז. -[קוסמי] הנה בית הבובות, סלינה.

היי, זה… זה בית הבובות. לא, אל תקומי.

[ג’ויס] אני לא יכולה לקום, מותק.

[גומז] זה בסדר. -מה דעתך על הקרחת שלי?

כן, את נראית מעולה.

התגברתי על זה, אבל שברתי את הקרסול פעמיים השנה.

אני לא יכולה לקום. -כן, מה קורה?

לא הרבה.

הממ. אני מצטערת.

שברתי את הבוהן.

אז מה מצב הבריאותי שלך?

[גומז] מצבי הבריאותי טוב. הזאבת שלי בנסיגה.

טוב. -אני מרוצה מזה מאוד.

השתילו לי כליה לפני שנתיים,

ועד כה הכול בסדר.

טוב. -כן.

אני לוקחת תרופות בכל יום. -זאבת גורמת לטרשת נפוצה.

באמת? לא ידעתי.

הרבה מהתסמינים דומים. מחלות אוטואימוניות.

כן? -מה את זוכרת לגביי?

אני זוכרת… [נאנחת] אני זוכרת שכשבאנו,

צ’רלי ואני היינו עושים לך צרות.

בסדר. [מצחקקת] היא מעידה על עצמה.

כן. ואני מתנצלת…

את לא זוכרת משהו נוסף?

לא, אני זוכרת. נהגת לתת לנו לבוא

ואכלנו עוגיות ואני ישבתי שם ו…

חיכיתי שתזכירי את העוגיות שלי.

אני זוכרת. נהגנו לשחק בזה. -אשת העוגיות.

אני חושבת שזה היה שם. -נכון.

נכון.

[ג’ויס מפטפטת] -[גומז מצחקקת]

אלוהים אדירים. אהבתי את זה מאוד, ג’ויס.

היה טוב לראות אותך. -[ג’ויס] אני מאושרת שאת…

פעם שאלתי את דבי אם תבואי לבקר אותי.

ואני שמחה שבאתי. -באת.

ממ-הממ. -לא הייתי צריכה לבקש.

לא.

[ג’ויס] גם את חולה.

[גומז] זה בסדר. עוברים את זה.

תודה רבה. -שיהיה לך יום טוב.

אתפלל למענך. -בסדר, תודה.

[קוסמי] ביי, ג’ויס.

ביי, סלינה. -[גומז] ביי, תודה רבה.

[צלם] תודה. -[גומז] היה טוב לראות אותך.

[צלם] תודה, חברים.

[ג’ויס מפטפטת]

[גומז צוחקת] בסדר.

[נאנחת]

כשחליתי בזאבת זה היה מפחיד מאוד.

ואז התגברתי על זה ואמרתי,

“אני יכולה לבקר את האנשים האלה כי הייתי חולה כמוהם”.

היי, בייבי.

ואז עברתי השתלה ועבדנו הרבה.

ואז החלו הבעיות הנפשיות

ואמרתי לעצמי את אותו הדבר, “עכשיו אני מבינה את האנשים האלה”.

אני חושבת שיש סיבה לכל דבר. -בסדר, ביי.

[גומז] פשוט תהיי מי שאת, סלינה.

פשוט תפסיקי לנסות.

לאף אחד לא אכפת מה את עושה.

העיקר הוא מי שאני. השלמה עם המצב שלי.

אני אסירת תודה על המשפחה שלי.

אני אסירת תודה על החברים שלי.

אני אסירת תודה שאני בחיים.

רק אוסיף עוד שלושה משפטים שכתבתי.

“אני חושבת שאנחנו משתפרים כשאנחנו אומרים את האמת,

אז אני אומרת את האמת שלי שוב…” -[רייט] כן.

“סבלתי נפשית ורגשית

ולא יכולתי להישאר מאופסת.

הרגשתי שכל הכאבים, החרדות והפחדים שלי הציפו אותי בבת אחת,

וזה היה אחד הרגעים המפחידים בחיי.

באותו היום גיליתי שאני דו-קוטבית.”

[רייט] אף אחד לא חושב שאת צריכה להגיד שאת דו-קוטבית.

את בת 27

ויש לך עוד חיים שלמים להסביר את זה לעולם,

אלא אם כן את נחושה שזה הרגע שאת רוצה לחשוף את זה.

בסדר. -אף אחד לא מתנגד לזה,

העניין הוא שזה הופך להיות הנרטיב.

ואני בטוחה שזה אומר… מה?

אנשים מסוימים, במאים או משהו, לא ירצו לעבוד איתי?

אבל למה שארצה לעבוד איתם?

[מרינו] נכון, אם את חושבת כך. -אני חושבת שאגיד את זה.

[מרינו] כן. -אגיד את זה. זה בסדר.

וזהו זה. -[רייט] תגידי… כן.

[שדר רדיו] סלינה גומז דיברה בגילוי לב…

• בוסטון -

על קשייה הנפשיים… -[שדרית רדיו 2] הכוכבת פרסמה

את המאבק האישי שלה בדיכאון ובחרדה,

ובמסע שלטענתה הותיר אותה…

[רוטנת] יש לי 20 דקות?

[צלם] את לחוצה? -[רוטנת] אני לא מרגישה טוב.

[רייט] זה לחץ?

[גומז] אני לא מרגישה טוב, לא ישנתי בכלל.

[חברה] היא רעבה? -[גומז] לא נוח בכלל.

[רייט] מה? -מה קרה?

או לחוצה.

זה הגיוני.

מה זה עשה?

זה גורם לי להרגיש חולה. -זה שורף.

כן.

היי, ראקל.

[סטיבנס] שלום, סלינה.

[רייט] ראקל, זה חמוד מאוד. זה חלק אחד או שניים?

[סטיבנס] לא, זה מטורף…

[קהל מוחא כפיים]

[מנחה] לעונג רב לי לקבל את פניכם

לארוחת הערב השנתית של בית החולים הפסיכיאטרי מקליין.

שלום, אה… אני שמחה מאוד שאני כאן,

וייתכן שאני נבוכה קצת, אז סליחה. [מצחקקת]

אה… כן, התחלתי כש… התחלתי לעבוד בגיל שבע

וגיליתי מהר מאוד איך לגלם את התפקיד.

התמודדתי עם עבודה, עם לימודים ועם מערכות יחסים

מאז שאני זוכרת את עצמי.

החיים אמנם היו נפלאים, אך מתחת לכל זה היה לי קשה.

בשנה שעברה, אני… סבלתי רגשית ונפשית

ולא הצלחתי להישאר מאופסת.

ביקשתי תמיכה

והרופאים הצליחו להעניק לי אבחון ברור.

ברגע שקיבלתי את המידע הזה,

ידעתי סוף כל סוף את הסיבה שסבלתי במשך שנים רבות

מדיכאון ומחרדה.

אז התחלתי להתמודד עם זה ישירות,

כמו שאימא שלי לימדה אותי להתמודד עם פחדים ועם אתגרים בצעירותי.

אני שמחה יותר, אני בריאה יותר

ואני שולטת ברגשות ובמחשבות שלי יותר מאי פעם.

אז אני מרוצה מזה מאוד. תודה. -[קהל מוחא כפיים]

[מצחקקת]

זו תחושה טובה להגיד את זה כי אני מתכוונת לזה.

במשך שנים רבות הרגשתי שאולי אני צריכה להגיד את זה,

אבל זו תחושה נפלאה להתכוון לזה באמת הפעם.

אה… יש לי קשיים לפעמים עם המחשבות והרגשות שלי,

אבל זה לא אומר שאני פגומה.

זה לא אומר שאני חלשה.

זה לא אומר שאני פחותת ערך.

זה אומר שאני אנושית.

אלה היו החיים שלי והעובדה שאת מפרסמת את זה…

אם לא היה מישהו שמסוגל להפיץ את הנושא,

לא היה מתרחש שינוי.

מעומק לבי, האומץ שלך מדהים

ואני חושבת שאת מצילה חיים. אני יודעת שאת מצילה חיים.

תודה רבה על העבודה שלך. -אני רק מקווה שאני חלק…

אני רק מקווה שאני חלק מהשיחה.

בהחלט, תודה. זה כבוד גדול.

אתם אלה שמצילים חיים, אבל עד כמה שאני יכולה להשתמש במה שאני עושה,

אני שמחה מאוד שאני כאן. -תודה.

עצם העובדה שאת מפרסמת את חוויות הבריאות הנפשית שלך,

את הדיכאון ואת החרדה… -כן.

אני ניסיתי… לפני כמעט שלוש שנים, באוקטובר.

ואני זוכרת… אה, תודה. [מצחקקת]

[גומז] הכנות באותו הערב עזרה.

שלחתי הודעות לג’וליה מייקלס ולג’סטין טריינטר,

ואמרתי, “אני חושבת שאני מוכנה להגיד שאני עצובה”.

כתבנו את השיר ב-45 דקות. מעולם לא כתבתי שיר מהר כל כך.

הוא לא עוסק רק באהבה אבודה, אלא גם בלמידה שלי לבחור בעצמי.

לבחור בחיים.

[“Lose You to Love Me” בפסנתר]

אבל קיוויתי גם שאנשים ימצאו בו חסד ושלווה.

♪ הבטחת לי עולם ומלואו והאמנתי לך ♪

♪ נתתי לך עדיפות ואתה אהבת את זה ♪

[בוכה] אבא. -♪ הצת את היערות שלי ♪

♪ ונתת להם להישרף, זייפת בפזמון שלי ♪

♪ כי הוא לא היה שלך ♪

♪ ראיתי את הסימנים והתעלמתי מהם ♪

[שיר נמשך] -השיר עוסק בידיעה

שאיבדת את עצמך לגמרי…

♪ הצת את הייעוד שלי ♪

רק כדי לגלות את עצמך מחדש.

♪ נהנית מהסבל כי הוא לא היה שלך ♪

[כתבים מפטפטים]

[כתב] את עוד מאוהבת בג’סטין?

[גומז] הכול היה ציבורי מאוד.

[פפרצי] סלינה, יש לך תגובה לאירוסים של ג’סטין ביבר?

[פפרצי 2] מה את הכי אוהבת בג’סטין ביבר?

אני יכולה ללכת לאכול, בבקשה? אתם יכולים לא… אני רק רוצה לאכול.

הרגשתי רדופה על ידי מערכת יחסים שנגמרה ואף אחד לא רצה להשתחרר ממנה.

אבל אז פשוט המשכתי הלאה.

והפסקתי לפחד.

תודה לכולם, ביי. -[חבר צוות] בסדר, חברים.

סיימנו לצלם. -תודה רבה.

[המולה]

כתוב, “התחזית היא שסלינה גומז

תגיע ל-20 הראשונים ב-100 הלוהטים בבילבורד.

זה יהפוך אותה ואת אדל לנשים היחידות בהיסטוריה

שזכו לבכורות גדולות כל כך עם בלדות.” -[מינגוס] יש.

[סטיבנס] יש. -אני עומדת לבכות.

[מעריצים צועקים]

זה אחד השירים הגדולים שלך? -כן.

זה השיר הכי גדול שלך אי פעם? -[קהל מריע]

[גומז] רציתי להיות הכי כנה שיכולתי

ואני חושבת שאני בת מזל מאוד שאני יכולה

לגרום לאנשים להרגיש טוב.

הרגשתי שהייתי צריכה לעבור את שברון הלב הנורא בעולם,

ואז פשוט לשכוח הכול בן רגע.

זה היה מבלבל מאוד, אבל אני חושבת שזה פשוט היה צריך לקרות.

ובשורה התחתונה, זה הדבר הכי טוב שקרה לי.

[ג’ניק] ובשורה התחתונה, ההודעות שלך…

לא שמעת אותי אומרת שזה הדבר הכי טוב שקרה לי.

[ג’ניק] אני מצטער. -פשוט התחלת לדבר.

אני לא יכולה להגיד את זה שוב. -[ג’ניק] בבקשה, עוד פעם אחת.

לא.

בסדר. מה אתה רוצה לשאול אותי?

[ג’ניק] אני פשוט… זה הדבר הכי טוב שקרה לך?

[צוחקת]

זה הדבר הכי טוב שקרה לי, כן.

אז מתי את רוצה שיצא אלבום?

בינואר. -[ג’ניק] בסדר, מגניב.

אני רק רוצה לדעת אם את צריכה לעזוב

או שיש עניינים או… -אני צריכה לנסוע לקניה וללונדון.

בסדר. -[מצחקק]

אלה יהיו שישה שבועות כיפיים.

האם את רוצה להופיע באיי-אם-איי השנה?

כן.

אה… בסדר.

אז אם אנחנו רוצים לעשות את זה… -אני רוצה.

נתחיל לעבוד על זה מיד. -מושלם.

בסדר. -[נאנחת] הבטן שלי.

[מורגנרות’] את רעבה? -לא.

[מורגנרות’] את בסדר? -כן, זה רק לחץ.

קריר כאן. את רוצה סוודר?

חם לי בטירוף. -באמת? בסדר.

אז את בחדר הנכון. -כן.

אני מרגישה שאנחנו באמזונס. -זה כמו איגלו.

זה באמת איגלו.

אתם תהרגו אותי… -בואו נתחיל מחדש.

אתם תהרגו אותי, אבל אני צריכה ללכת. -בסדר.

אני מרגישה… כן. -את בסדר? מצטערת.

[מורגנרות’] אני חושב שהפגישה פשוט מלחיצה אותה.

[חברת סיבוב הופעות] מממ, אני חושבת.

[חבר סיבוב הופעות 2] גם אני. -בסדר.

[חברת סיבוב הופעות 3 מצחקקת] כן.

[גומז] לא הייתי על במה יותר משנתיים,

ולא הייתי בטוחה שאני מוכנה.

אבל מה הטעם בשיר אם אני מפחדת לשיר אותו?

אחרי טקס האיי-אם-איי הייתי אמורה לנסוע ישר לקניה.

במשך שנים הרופאים שלי לא הרשו לי לנסוע בגלל השתלת הכליה שלי,

אבל הייתי מוכנה סוף כל סוף.

אז ראקל ואני התכוונו לבקר תלמידות בבית ספר יסודי

ובקולג’ לנשים צעירות.

שני בתי ספר שעזרתי לגייס כספים לבנייתם בקניה בעזרת קרן ווי.

ידעתי שזה לא יהיה קל,

אבל זו הייתה ההזדמנות היחידה שלי לנסוע לפני שהאלבום שלי יצא.

[צועקת]

זהו זה. -זה נגמר?

זהו זה. עבודה טובה. -[משתנקת]

בסדר. -[אחות] תשאפי עמוק ותנשפי.

[אחות מצחקקת]

[סטיבנס] אאוץ’. היי, מותק.

[גומז] עשית את זה? -כן.

עבודה טובה. -אני פשוט שוכבת.

כואב לך?

כן, אני מרגישה שהזרוע שלי חלשה.

אוי, מיילנטה.

עכשיו את יודעת מה עבר עליי. -אני יודעת, עלייך עברו דברים חמורים יותר.

התכוונתי להגיד שבעצם את לא יודעת.

[מצחקקת]

אבל אני גאה בך. -תודה.

[כתבת] הקאמבק של סלינה גומז שכולם מצפים לו בטקס האיי-אם-איי.

זו תהיה ההופעה הראשונה שלה…

• יום לפני ההופעה -

זה יותר משנתיים,

אחרי כל הדרמה עם ביבר והפסקה קצרה מהתעשייה.

♪ ראיתי את הסימנים והתעלמתי מהם ♪

♪ משקפיים ורודים מעוותים ♪

♪ הצת את… ♪

[רוטנת]

[מדריכה] הזיופים הם בגלל הלחץ.

אם רק תיתני לזיכרון השרירים להתרחש

ותפסיקי להפריע לעצמך, זה פשוט יצוף.

אני צריכה שתבטחי בעצמך.

סל, אנחנו נשיר שיר אחר עכשיו.

אנחנו צריכים לשיר את זה. -בסדר.

קדימה.

חזק יותר! -זה לא שיר שלי.

אני לא זוכרת אותו בכלל.

למי אכפת? פשוט תשירי מה שאת יודעת.

[לורן דייגל, גומז] ♪ אני כל הזמן נלחמת בקולות בתוך ראשי ♪

♪ שאומרים שאני לא טובה מספיק ♪

קדימה!

♪ כל שקר שאומר לי ♪

♪ שלעולם לא אעמוד בציפיות ♪

[נאנחת]

שאלוהים יעזור לי.

[קהל צורח]

[השיר “Lose You To Love Me”]

♪ הבטחת לי עולם ומלואו והאמנתי לך ♪

♪ נתתי לך עדיפות ואתה אהבת את זה ♪

♪ הצת את היערות שלי ♪

♪ ונתתי להם להישרף, זייפת בפזמון שלי ♪

♪ כי הוא לא היה שלך ♪

[כתבת 1] סלינה גומז עברה התקף חרדה לפני…

[כתבת 2] רבים טענו שהיא זייפה…

[כתבת 3] גומז לא למדה לשיר

אחרי קריירה של עשר שנים והיא מקבלת מיליונים.

[כתבת 4] במשך ארבע שנים, אבל חרדה לא נעלמת סתם כך.

למעשה, היא טוענת שהזאבת שלה מגבירה את החרדה שלה.

[טיפי] היי, היא ערה.

[סטיבנס] היי. -[גומז] היי.

[סטיבנס] אוי. איך הולך?

[חברה] היי, סר ויני. [מנשקת]

הבאתי לך מרק ואת ה… [אומרת משהו לא ברור]

נקניק וגבינה.

[מינגוס] אלין שאלה אותי, כשניסע ללונדון ליחסי ציבור, אחרי קניה,

את תהיי שם שלושה ימים,

והיא שאלה אם את רוצה לנסוע לפריז ליום ואז הביתה

את תבואי איתי, ראקל? -[סטיבנס] כן.

בסדר.

[מינגוס] כן? את לא חושבת שזה יותר מדי?

מממ, לא, אבל אני גם לא רוצה למהר מדי.

לא עשיתי יחסי ציבור כבר שנים.

זה הדבר השנוא עליי בעולם.

[סטיבנס] אבל אני מרגישה שזה יהיה מעולה,

כי את אוהבת את מה שאת מוציאה…

[גומז] מממ. -והחומר נאמן לך.

אני לא רוצה להמשיך לדבר על עבודה.

[סטיבנס] בסדר. -בואו נצפה בסרט.

אני צריכה הפסקה.

[חברה] מהכול?

ממ-מממ, לא. יש לי הרבה עבודה.

האנטר, אתה רוצה לדבר קודם על…

[ג’ניק] אני יודע שאת לא שמה לב ליומן, אבל את נוסעת לאפריקה.

כן, אסע קודם כול לקניה

ומשם ישר ללונדון ולפריז ליחסי ציבור.

בסדר. את מרגישה מוכנה לקראת כל מה שאת צריכה לעשות

בחודש הקרוב? -ממ-הממ. כן.

אני לא מודאגת.

[ג’ניק] אז הקליפ, הקמפיין, השיר.

ממ-הממ.

[מאבטחת נמל תעופה] יש מחשבים… -לא. לחלוץ נעליים?

[מאבטחת] כן. -כן.

קדימה. וו-הו!

• מסאי מארה, קניה -

וו-הו! -תודה.

ברוכות הבאות.

אנחנו אומרים תמיד שזו ברכה. -מה?

כשיורד גשם, זו ברכה.

זו ברכה? -כן.

כשיורד גשם כאן, זה נחשב ברכה.

[סטיבנס] אני מתה על זה. -אה! ווהה! [מצחקק]

[מדריך] קחי את זה. תלבשי את זה. את מסתדרת עם המצלמה?

זה בסדר. -[מדריך] זה בסדר.

שלום לכולם. -[תלמידה] שלום.

שלום, מה שמך? -אנסיה.

אנסיה? אני סלינה, נעים מאוד. -כן.

שלום. שמי סלינה. אה, אני כאן מטעם קרן ווי,

ואני רוצה לחלוק כבוד לרצון שלכם לזכות בהשכלה.

אז אני שמחה מאוד שאני כאן.

[אנסיה] אז לאיזו כיתה הגעת? סיימת את כיתה י"ב?

אה, סיימתי את כיתה ח’… -ממ-הממ.

ואז בשנים שלאחר מכן נאלצתי ללמוד באתרי צילום

במשך חמש שעות ורק אז עבדתי, אז…

ממ-הממ. וואו.

זה היה מעניין.

ללמוד בבית מול מחשב. זה לא אמיתי.

[תלמיד] וואו.

אבל זה היה אחלה בשבילי. זה עבד.

[אנסיה] לקראת סוף השנה שעברה הייתה לנו קבוצת כישרונות,

אז שרנו את השיר שלך…

♪ מי אומר שאת לא מושלמת? ♪

[צוחקת] -[גומז] אה, זה השיר שלי!

זה אחד השירים האהובים עליי. -[תלמידה] ♪ מי אומר, מי אומר ♪

[כולם] ♪ מי אומר שאת לא מושלמת? מי אומר שאת לא שווה? ♪

♪ מי אומר שאת היחידה שכואב לה? ♪

[גומז] הייתי ביישנית מאוד בבית הספר,

אז נהגתי לבלות רק עם שתי חברות.

ובת הדוד שלי הייתה קפטן נבחרת המעודדות,

אז אף אחד לא נטפל אליי בזכות בת הדוד שלי.

בת הדוד שלי שולטת. אה…

[סטיבנס] הממ, בסדר.

אני גדלתי במשפחה של שמונה אחים, לאימא ואבא שלי יש שמונה ילדים.

אימא שלי אמרה לי שהם רוצים שאתחתן,

אבל בשלב מסוים הם אמרו,

“מכיוון שהתקבלת לבית ספר עם מלגה,

אין לך צורך בנו.”

הם לא משלמים שכר לימוד.

אז הם אמרו לי שלא ישיאו אותי.

[סטיבנס] זה מעניין מאוד. -אתן מאמינות באהבה?

[תלמידה מצחקקת] באהבה?

אתן מאמינות באהבה?

[תלמידות מצחקקות]

כי אני יודעת שאתן אוהבות זו את זו. -[תלמידות] כן.

[מצחקקת] אהבה היא מתנה.

[תלמידה] כן. -[סטיבנס] כן.

זה משהו שאתן מצפות לו או שאתן…

מתמקדות במה שאתן עושות… -[אנסיה] אני…

ואז היא מגיעה, נכון? -[אנסיה] כן.

שיהיה לי חבר או משהו כזה…

בשבילי, יהיה לי חבר כשאסיים את התיכון.

[מצקצקת בלשון] אני מתה על זה.

כי אני לא רוצה לחלק את הראש שלי.

אני רוצה להתמקד בלימודים כאן.

כשבונים בית,

אי אפשר להתחיל מהגג.

מתחילים מהבסיס. -[המולה]

אז עוד אין לי בסיס,

אז רק כשאסיים את כיתה י"ב,

רק אז אתחיל לחשוב על זה.

[סטיבנס מצחקקת] אני מתה על זה.

זה נוסח כהלכה.

[מדברות בסוואהילית]

[סטיבנס] מממ.

[מדברת בסוואהילית]

שמי? סלינה. -סלינה?

כן. -סלינה.

מה שמך? -אה, דיאנה.

דיאנה? -מממ.

מקסים. -[מצחקקת] מממ.

[סטיבנס] ראקל.

כן, היא אמרה, “יש לי בן”. -אה, באמת? הבן שלך? בסדר.

את חושבת שאמצא חן בעיניו?

בן כמה הוא?

[חורזת] הוא בן 20 או 21. -[סטיבנס] בסדר.

[גומז] זה מתאים. -זה עדיף,

אולי יותר לסלינה. שתינו בנות 27. סלינה אוהבת בחורים צעירים. כן.

אלוהים אדירים. מה? ראקל!

אהבתי בעבר.

אני חוששת קצת שהזאבת שלי חוזרת.

את יכולה לפתוח את זה, בבקשה? -[סטיבנס] ממ-הממ.

הידיים שלי עדיין דפוקות.

[סטיבנס] רועדות?

לא, הן… כואבות לי.

אז הן כואבות כשאני עושה את זה. -[סטיבנס] למה?

אני לא יודעת. הלכתי לרופא והוא אמר שאין נפיחות.

הוא אמר שהדרך היחידה לגלות היא…

תודה. -ממ-הממ.

לעשות סי-טי או משהו? אם-אר-איי. -אה, כן.

אני חושבת שייתכן שאצטרך לחזור. -ממ-הממ.

• קולג’ ווי -

שמי בטי צ’פ, ואני סטודנט ללימודי אחיות כאן.

כשבודקים לחץ דם, מה הממוצע…

[צ’פ] כאחות, את נמצאת עם אנשים

כשהם מרגישים נורא, את תומכת בהם.

הרגשתי שזה הדבר הכי טוב שאפשר לעשות בחיים.

אבא שלי היה המודל לחיקוי שלי.

הוא לימד אותי

שבחיים האלה צריך להפגין אמפתיה לאנשים,

צריך לתת לאנשים יותר משמקבלים.

כן.

אני מאמינה באלוהים.

אני נוהגת להגיד לעצמי שלא משנה מה חושבים עליי,

מה שאלוהים תכנן בשבילי בחיים,

זה מה שאשיג בחיים. כן.

זה מדהים. -כן.

גם אני מאמינה באלוהים. -וואו.

[צ’פ] נולדתי במשפחה ממעמד הביניים,

אבל לצערי, כשהייתי בכיתה י'

אבא שלי נהרג בתאונת דרכים.

אימא שלי לא הצליחה לגייס שכר לימוד כדי שאוכל להגיע לקמפוס.

אז נאלצתי להישאר בבית שש שנים.

להביא עץ לשרפה, לאסוף מים ולעשות מטלות בבית.

אז בשש השנים האלה הרגשתי נורא

כי הרגשתי שאני נטל על אימא שלי ועל כולם.

אז הרגשתי מיואשת וחסרת תקווה.

אז הלכתי לנהר והרגשתי…

“עדיף שאטביע את עצמי בנהר,

אסיים את זה כאן כדי…

שלא אראה את אימא שלי סובלת,

לא אראה את האחיות ואת האחים שלי…

פשוט אשים לזה קץ.”

וישבתי שם זמן מה וחשבתי…

“אם אשים קץ לחיי עכשיו, ואני הבכורה במשפחה…

איזו דוגמה זה נותן למשפחה שלי?”

וואו. -אז התעוררתי,

לקחתי את המים וחזרתי הביתה.

שבועיים מאוחר יותר…

הוזמנתי לריאיון כאן, בקולג’ ווי.

וואו. -[צ’פ] פשוט נס.

אבל תראו אותי עכשיו, אני מודל לחיקוי בקהילה שלי.

[שתיהן] נכון.

אנשים קוראים לי ואומרים לי לדבר עם הבנות שלהם…

ואני נוהגת להגיד להן, “גם אם עליכן לעשות את אותם הדברים בכל יום,

תמשיכו לעשות את זה ויקרה לכן נס.”

כן. -[צ’פ] כן.

זה דורש המון אומץ, לחשוב על רצון לשים קץ לחייך.

ולהבין שזה לא מה שנועדת לעשות.

כן. -[גומז] בעצמך.

אני מזדהה עם זה. אז כשאת אומרת את זה,

אני מכירה את התחושה שאת עומדת לעשות משהו

ולפגוע בעצמך. -[צ’פ] כן.

אני שמחה מאוד שפגשתי אותך. [מצחקקת]

לכבוד לי להכיר אותך. [מצחקקת]

[מצחקקת, מושכת באף]

[רעם]

[צעקות]

אה, ראקל. בואי.

[צועקת]

[גומז] אחת מהמטרות שלי בחיים…

אני חושבת על זה כבר שבע שנים, אה…

היא ליצור הצעת חוק… -כן. וואו.

שאומרת שחובה לעבור מעין שיעור טיפול

בבית ספר יסודי ובתיכון.

אני פשוט חושבת שכשאתה ילד ואתה בגן הילדים,

שואלים אותך איך אתה מרגיש.

מציירים פרצוף שמח או עצוב והם לומדים על רגשות

וזה מדהים, אבל למה אנחנו לא ממשיכים לדבר על זה?

רגשות רק הופכים מורכבים יותר… -כן.

קשה יותר לנווט בהם. -ממ-הממ.

[מנחה] אפשר לשאול שאלה מוזרה? -[גומז] כן.

• קרייג מייסד קרן ווי -

מה מונע ממך לעשות את זה? -זה רעיון מוכן.

אה, שאני לא מסוגלת. אני לא יכולה.

[חברת קרן] מממ.

אתם יודעים, אני לא טובה מספיק.

[חברת קרן] מממ.

אני לא יודעת. זה משהו שהרגשתי הרבה בילדות.

[חברת קרן] מממ. כן. -[גומז] מממ.

אבל עצם הדבר שגורם לך להרגיש כך

עוזר לך גם להזדהות עם אחרים.

אז זו בדיוק הסיבה שאת האדם המושלם לעשות את זה.

[גומז] האמת היא שמעולם לא הרגשתי טובה מספיק.

גם כשאני על הבמה מול קהל,

אמצא תמיד את האדם האחד שלא אוהב אותי ואני מאמינה לו.

אני רוצה להאמין בעצמי.

האנשים שפגשתי בקניה נדיבים מאוד.

אני רוצה להרגיש שאני ראויה להיות כאן איתם.

[פעמוני פרה מצלצלים]

[סטיבנס] נוכל להמשיך לדבר אחר כך.

על מה? -על כל זה.

על מה? אה, אני יודעת. [מושכת באף] -אני יודעת שאת עצובה.

אנחנו צריכות לנסוע בכל רבעון.

צריך לתכנן את זה, בכל רבעון.

אנחנו צריכות לדבר גם על הסיבה שאת שונאת כל כך לחזור הביתה.

על הסיבה שאת לא רוצה להדליק את הטלפון שלך.

את לא אמורה להרגיש כך.

את מבינה? הדברים שאת יכולה ליישם בחייך

שיגרמו לך להרגיש חרדה פחות, להדליק את הטלפון שלך,

שיגרמו לך לא להתעצב לחזור הביתה, שיגרמו לך לא לשנוא את העבודה שלך.

את מבינה מה אני אומרת? -מממ.

כי את יכולה ליישם דברים בחייך

שיעזרו לך לעבור את זה.

את לא חייבת לחיות את כל חייך במצב הזה.

במובן מסוים, זו פשוט בריחה מהמציאות, את מבינה אותי?

או שזו המציאות?

זו לא המציאות. זו המציאות שלהם.

זו יכולה להיות מציאות כמה פעמים בשנה.

את יכולה לבוא ולהתנדב, לבוא לשבוע,

אבל זו לא המציאות.

♪ אני רק רוצה להישאר כאן לעד ♪

♪ אני לא רוצה לעצום עיניים ♪

• מקהלת הבנים של קניה -

♪ אני רק רוצה להישאר כאן לעד ♪

♪ אני לא רוצה לעצום עיניים ♪

♪ אני רק רוצה להישאר כאן לעד ♪

♪ אני לא רוצה לעצום עיניים ♪

♪ אני רק רוצה להישאר כאן לעד ♪

♪ אני לא רוצה לעצום עיניים ♪

[מריעים]

• לונדון -

[המולה]

[רכב צופר]

[גומז] מי זה? -[חבר צוות] הפפרצי חוסמים.

[קשישיאן] אלוהים אדירים. זה פקק פפרצי.

[חבר צוות] כן, הם משתפים פעולה.

רועש מאוד כאן, כריס.

[כריס] אני יודע.

אני מרגישה הלם תרבות מסוים.

[כריס] אני יודע.

[מינגוס] סלינה? בוקר טוב. -ממ-הממ.

[גומז] היי.

השעה 07:00. נתחיל באיפור בעוד חצי שעה.

[סטיבנס] סלי?

אוי, לא. היה לי חלום רע.

את יודעת שלא חלמתי אף חלום רע בקניה?

[חברה] אני יודעת. -היא לא חלמה אף חלום רע בקניה.

[גומז] מה אמרתי?

שמעתי רק כמה דברים כי מלמלת,

אבל שמעתי אותך אומרת, “הבאתי קפה לכולם!”

וחשבתי “וואו”. -היא אמרה את זה?

[חברה צוחקת] ואז היא אמרה…

[סטיבנס] דברים כמו שתעשי היום,

מאפשרים לך את הבמה ואת היכולת לצאת לטיולים כאלה

כדי להשפיע, את מבינה? -מממ.

אז גם אם הדברים האלה הם קשים, הם…

את יכולה להזמין אוכל תאילנדי?

[סטיבנס] את רוצה אוכל תאילנדי עכשיו? ב-07:00?

כן. -בואו נעשה את זה.

באולפן נמצאת האחת והיחידה, המלכה הבלתי מעורערת…

אה. -סלינה גומז!

[מריעים]

[מנחה] האלבום שלך יצא בקרוב. -כן.

לקחת הפסקה ממוזיקה.

מה עשית בזמן הפנוי שלך, בהפסקה?

קרו כל מיני דברים אישיים וקשים,

אה… ואז לקראת הסוף… זה היה הכרחי.

שלום לכולם. אני סלינה גומז,

ואני עונה על שאלות מהאינטרנט.

“סלינה גומז אוכלת אוראו במזלג.”

אה, שאלות מעולות. אני עושה דברים נפלאים למען העולם.

איזה ריאיון זה שלך היום?

רביעי.

[גרין] רביעי? -[מסקל] כבר רביעי?

[המולה] -[באר] סלינה, הסינגל שלך

מרגש אותי מאוד, אני רוצה לחבק אותך,

לעטוף אותך בשמיכה ולדבר על בנים לנצח.

אני חושבת שהמטרה של השיר

היא שלא אצטרך לשבת ולדבר על בנים.

[פפרצי] סלינה, למעריצים שלך!

היי, כאן סלינה גומז ועכשיו אשחק במשחק האמוג’י.

אבל האם יש שילובי מזון מוזרים שאת אוהבת?

פופקורן ומיץ חמוצים.

[מראיינת] מה הצבע האהוב עלייך?

הצבע האהוב עליי הוא אדום.

“המכשפים מווייברלי פלייס”.

[גומז צוחקת] -תפסיקו.

אז די-ג’יי אחד שווה מילה אחת.

מרשמלו.

רך. -בסדר. זהו זה. תודה רבה.

[צלם] תודה. -תודה.

אה, בסדר, סליחה.

[נאנחת]

[חבר צוות] השאלות האלה היו מוזרות מאוד.

[חברת צוות מצחקקת]

זה נראה בזבוז זמן מוחלט.

מה אני עושה עכשיו?

[חברה] עכשיו את מתעוררת ונתחיל באיפור בעוד עשר דקות.

אני מצטערת, ישנתי. מה אני צריכה לעשות?

[לוגמת, צוחקת] -[מגחכת]

התחושה שמרגישים בג’ט-לג,

לא מרגישים אותה בשום מקרה אחר.

[מעצבת שיער] מה זה? -[מרינו] זה שילוב של כמה דברים.

[מעצבת שיער] זו אפילו לא עייפות. -[מרינו] אני יודעת.

[מעצבת שיער] את מרגישה שאת בעולם אחר.

[מרינו] בחלל. -[מעצבת שיער] כן.

[טכנאית ציפורניים] בסדר, תכניסי.

[צפצוף]

[סירנה]

באו לקחת אותי.

[חברות צוות צוחקות]

[סטיבנס] יש לנו אירוע יום הולדת למריסה בערב שאנחנו חוזרות.

[גומז] בערב שאנחנו חוזרות? לא, אני מעדיפה לעשות את העבודה שלי.

לא אבוא. אני צריכה להצטלם לקליפ ביום שלמחרת.

נחמד.

זה יותר מדי. -זה יהיה טוב.

לא, זה יהיה טוב, אבל את יודעת שתהיי הפוכה כמה ימים.

כן, לגמרי. פשוט חשבתי שתרצי לבוא,

אבל זה… מממ. -אני רוצה,

אבל לא יהיה לי אפילו יום אחד להסתגל. -בסדר.

את חושבת שאני מתלוננת על העבודה שלי?

כן, נשמע שכן. [מכחכחת בגרון]

בכלל לא. ראקל, אמרתי שאני צריכה לנוח.

לא אמרתי שזה רע, ברור שאני… -[מכחכחת בגרון] לא זה לא רע.

זה היה האופן שבו אמרת את זה, לא מה שאמרת.

לא התלוננתי על העבודה.

בעצם אמרתי שיהיה נחמד אם אוכל לישון יותר.

[מכחכחת בגרון]

[גומז נאנחת]

את חושבת שאני כפוית טובה… -לא, אני לא חושבת שאת כפוית טובה.

אני פשוט מרגישה שאת… מבואסת בימים האחרונים,

אז אני מנסה להבין מה קורה.

היה לנו שבוע מדהים באפריקה.

אני יודעת.

רק הרגע התעוררתי.

שמעת אותי אומרת לכולם כמה שאני אוהבת את לונדון.

מה עוד את רוצה ממני?

שום דבר.

[מכחכחת בגרון]

רק שאלתי אם את בסדר כי את לא נראית מאושרת.

אני נהנית.

יופי. אני שמחה שאת נהנית.

זה פשוט לא נראה כך, אז רק שאלתי.

נמאס לי לגמרי. -[משתעלת]

ממ-מממ.

[לועסת, משתעלת]

[מעריצים צרפתים מפטפטים]

וואו.

היי. -[צוות מפטפט]

[מראיינת מאן-אר-ג’יי] בקשר לאלבום החדש שלך, מה את רוצה שהמעריצים

יזכרו בנוגע לפרויקט החדש הזה?

הרגשתי שזה הרגע הנכון לספר את הסיפור שלי

לפני שכבר לא תהיה לו משמעות.

הרגשתי שהמסר שאני צריך להעביר ב"לאבד אותך כדי לאהוב אותי"

נועד להיות שיר לאחרים.

הוא נועד לספר לאנשים שהם לא לבד

ושזו תחושה מורכבת מאוד

ואני רק רוצה להשתחרר ממנה.

את זמרת, את שחקנית, עבדת בהפקה, באופנה,

האם יש כובע נוסף שהיית רוצה לחבוש?

בעתיד? -אה…

אני חייבת לציין שאעשה קצת מכל זה במשך זמן מה.

אבל בסופו של דבר, כשהקצב יאט,

אני חושבת שאקדיש את רוב חיי לפילנתרופיה.

בסדר. זה מספיק לי. -כן.

[מגחכת] וואו, תודה. -[צוחקת]

אני מעריכה את זה. -[צוחקת] תודה רבה.

הרגשתי שהבנת אותי לעומק.

בסדר, אנחנו מוכנים?

[עובד אן-אר-ג’יי] כן. -[חבר צוות] עולה לי על העצבים.

אפשר לשבת, בבקשה?

כן, מותק.

תיכנסי. -[חבר צוות] סיימנו.

[סטייליסטית] נחליף לך בגדים.

זה הדבר הכי מטומטם שעשיתי. -מה קרה?

נמאס לי. אני לא יכולה להמשיך. זה טיפשי מאוד.

את יודעת כמה זולה זה גורם לי להרגיש?

[רוטנת] -כן.

היא שאלה אותי שאלות טובות

ואז לא הקשיבה בכלל לתשובות.

אני לא רוצה לעשות את זה שוב.

אני מרגישה שאני מוצר.

[נאנחת] אלוהים.

זה הרגיז אותי. -[חבר צוות] כן.

העניין הוא שזה גרם לי להרגיש כמו בדיסני.

[חבר צוות] זה טריגר.

ביליתי שנים רבות מחיי בניסיון לא להיות כזו.

אני נראית כמו מכשפה.

עם התלבושת והשרביט שוב.

לא משנה. זה בסדר. -[קשישיאן] אבל עשית את זה.

לא תצטרכי לעשות את זה שוב. -כן.

[מעריצים מפטפטים]

היי.

[מריעים]

[מעריצים צועקים] סלינה!

היי, סלינה, מה שלומך? -סלינה!

[המולה]

[מעריצים צועקים] סלינה!

אני הולכת לשם.

[מעריצה 1] את כל כך יפה. תודה.

[בוכה] -מה שלומך? זה בסדר.

[בוכה] -זה בסדר. הכול טוב.

אני מקווה שאלה דמעות טובות. -כן, כן.

בסדר.

אפשר להצטלם? -כן, בואי נצטלם.

[מעריצה 2] סלינה, תמונה זריזה.

[תשואות נמשכות]

[שומר ראש] בסדר? -אני בסדר. כן.

[נאנחת]

[נאנקת]

[סטיבנס] את רוצה את תרופות הבוקר שלך?

מממ.

[סטיבנס] אני יודעת את התשובה, אבל כדאי.

[פפרצי מפטפטים] -[פפרצי] בוקר טוב, סלינה.

[צלילי צילום]

[מתנשמת עמוקות]

[לא נשמע קול]

רק נחבר את זה מתחת לחולצה.

[עובד קפיטל אף-אם] את יודעת מה את עושה?

לא. אני עובדת טוב יותר כך. -[צוחק]

[מצחקק] נשאיר אותך בחדר לבד.

את תעשי את זה מול הראי, זו שיחה עם עצמך.

בסדר. -אה, ואז תשמעי…

הוראות מהרמקול הזה.

בסדר. -ופשוט נזרום.

מעולה. -אחלה.

[עובדת קפיטל אף-אם 2] היי, סלינה, פתחי בבקשה את המעטפה הראשונה.

“שיר שמזכיר לך התאהבות”.

[מצקצקת בלשון] אני לא יודעת אם יש לי שיר כזה.

[מצחקקת]

מעטפה מספר שתיים, בבקשה.

[מכחכחת בגרון]

“מה את רואה כשאת מביטה בראי?”

למה השאלות עמוקות כל כך?

[מצקצקת בלשון] אני, אה…

[נאנחת] אני רואה…

כן, אני עדיין עובדת על מה שאני רואה בראי.

השאלות טובות.

מה החלום הכי גדול שלך?

החלום הכי גדול שלי הוא שאוכל להציל…

חיים של אנשים בעזרת…

[נאנחת] בעזרת משהו,

בין אם מדובר בשיר, במוזיקה או בכך שאדבר על הצרות

ועל הקשיים שחוויתי.

שאוכל להוות קול לאחרים שאולי לא יודעים מה קורה

או מה הם מרגישים.

אה, זו התקווה שלי. [מצחקקת]

מדהים. תודה רבה.

[גומז] יש בחורה שהחרדה משתקת אותה

והיא לא יכולה לזוז כשהיא מביטה בראי.

היא מחייכת כשכולם מביטים, אבל בוכה כשהיא לבד.

היא מסתתרת כי היא חוששת להראות את עצמה.

העולם שלי ריק מאוד.

העולם שלי גדול וקר.

אני רוצה אושר ותקווה.

אוויר נקי במקום שאוכל לנשום בו סוף כל סוף.

מה שהיה הוא לא מה שיהיה.

למה כולם לובשים חולצות שכתוב עליהן “רייר”?

[פאלון] “רייר” יצא. הרולינג סטון מת עליו.

הבילבורד כינה אותו ניצחון.

בוורייטי היה כתוב ש"רייר" הוא אחד מאלבומי הפופ הטובים

שיצאו בתקופה האחרונה. -[שדרית רדיו] זה האלבום השלישי של סלינה

והראשון זה ארבע שנים.

הזמרת אמרה, “זו העבודה שאני הכי גאה בה עד היום”.

[גומז] קניה הייתה כמו חלום.

כששאלתי על בנים, סתם מתוך סקרנות,

הן אמרו, “לא…”

[מצחקקת] -“אנחנו רק…”

הן צחקקו ואמרו, “אנחנו רוצות לעשות מה שאנחנו רוצות לעשות

ואז זה יקרה.” ואמרתי, שחקו אותה.

[צוחקים] -זה אדיר.

לבנות האלה היה יותר ביטחון עצמי ממני והיה יפהפה לראות את זה.

ולפעמים… אני מאוד, אה…

אני חושבת יותר מדי.

אני מרגישה שאם אין היבט כלשהו בחיי

שאני מעניקה, זה לא… זה גורם לי…

זה לא גורם לי להרגיש טוב, זה גורם לי להרגיש

שאני רק לוקחת עוד ועוד ושאנשים צריכים לתת לי

כך וכך, אה…

למרות שאני לא כזו.

אז עכשיו אני רוצה לעשות את זה בכל רבעון.

יש לי ארוחה עם אלין וזאק,

ואנחנו נדבר

על המטרות שלי. -[קשישיאן] כן.

אפשר לדבר לרגע על הנסיעה ועל ארגון ווי,

אולי כדאי שאת תתחילי? -[גומז] מממ.

פשוט ספרי לנו קצת על מה שאת חושבת.

אשמח למצוא דרך לבנות לוח לימודים

שאפשר ללמד בבתי ספר.

אפשר לומר רבות לזכות חיבור לרגשות

והאינטליגנציה הזו.

אתה ממש דפוק

אם אתה לא מבין את זה. -את גם…

אין לך חמלה, אין לך אמפתיה.

כן. -אין לך דרך

להתחבר לאנשים כי אתה לא יודע איך.

זה בערך מה שאת רוצה להיות.

זה משהו… -שאת רוצה לעשות.

זה חשוב לי מאוד.

[שדרית רדיו] אני רוצה להתחיל את היום בשיחה על נגיף חדש וקטלני

שפקידי מערכת הבריאות טוענים שעלול לפגוע באלפים

או אפילו במיליונים השנה.

הבוקר נתגלה מקרה שני בארצות הברית.

זה נגיף חדש שנקרא וירוס קורונה.

[שדר] ערים גדולות בארץ

דומות יותר לעיירות רפאים.

[שדרית 2] כמעט בן לילה, החיים של רובנו

יצאו להפסקה.

כל האמריקנים מנסים לנווט דרך מה שמכונה “הנורמלי החדש”.

[שדרית 3] תשתיות של חברות גדולות

כמו מיקרוסופט ומשרד האנרגיה

ואפילו משרד האוצר נפגעו.

המחוקקים דורשים תשובות… -היי, סל.

נמדוד לך לחץ דם.

[סטיבנס] שלום, ויני.

[מגישת חדשות] ערב טוב, תודה שהצטרפתם אלינו.

נתחיל בחדשות לגבי קרן ווי.

הארגון שעומד במרכז החקירה האחרונה

סביב ראש הממשלה ג’סטין טרודו.

קרן ווי תסגור את משרדיה בקנדה.

ארגון הצדקה הסתבך בצרות אחרי שהממשלה הליברלית

העניקה לה חוזה של מיליוני דולרים לניהול…

[גומז] ההאשמות נגד קרן ווי

הפכו את העבודה שתכננתי לעשות איתם לבלתי אפשרית.

[רוטנת]

[קילברגר] הכי חשוב כרגע…

[גומז] זה שבר את לבי כי ראיתי את הכוונות הטובות שלהם,

ופגשתי את הנשים בקניה שחייהן השתנו.

אבל עכשיו זה נעשה מורכב מאוד.

[קילברגר] הקמנו את הארגון ב-1995

כשהיינו ילדים בתורנהיל, במרתפים של ההורים שלנו,

וחגגנו 25 שנים. -אני לא יכולה להקשיב. זה מבאס.

[גומז] הייתי הרוסה.

כעסתי.

מגפת הקורונה החלה לנתק אותנו מחברים ומבני משפחה.

והייעוד שמצאתי בקניה נגזל ממני.

ובדיוק ברגע שחשבתי שהמצב לא יכול להחמיר,

הוא החמיר.

[בוכה] אני לא יודעת. [מושכת באף]

הזאבת שלי.

[צלם] כואב לך?

[בוכה] -תני לי חיבוק. אני מצטער.

זה בסדר. -[צלם] אני אוהב אותך.

גם אני אוהבת אותך. [בוכה]

[צלם] זה ישתפר.

הם יפתרו את זה. את תרגישי טוב יותר.

[חברה] כך הרגשת בעבר,

כשגילית שיש לך זאבת?

[מתייפחת] כן, אבל הייתי צעירה מאוד.

לא הרגשתי את זה מגיל צעיר. [מתייפחת]

אלוהים אדירים. -וזה פשוט כואב,

בבוקר, כשאני מתעוררת… [מושכת באף]

אני מתחילה לבכות כי זה כואב.

[חברה] כן. -כאילו, הכול. [מושכת באף]

יש לי חלומות איומים על העבר שלי והכול. [מושכת באף]

אני חושבת שהעבר והטעויות שלי… [מושכת באף] דוחפים אותי…

אל דיכאון.

כאילו כל החיים שלי, מאז שהייתי ילדה, עבדתי,

והדבר היחיד שאני רוצה הוא משפחה. [מושכת באף]

אני רוצה להיות אימא.

אמרתי לראקל, אני רוצה לפרוש לפעמים,

רק להיות מאושרת ונורמלית כמו כולם. [מושכת באף]

והיא אמרה, “אני רוצה שתדעי שאני מרגישה שאלוהים העניק לך

במה לא לוותר”. [מושכת באף]

אני לא רוצה להיות מפורסמת.

אני לא רוצה להיות כל הדברים האלה.

אבל אני יודעת שאם אני כאן, אני חייבת להשתמש בזה למטרה טובה.

אני מרגישה תקועה ואני רק רוצה להתקדם. [מושכת באף]

הלו.

[ד"ר ואלאס] היי, זה ד"ר ואלאס.

רציתי לעבור איתך על התוצאות שלך.

יש תוצאה חיוביות לראומטיזם,

זה אומר שזו חפיפה בין זאבת למיוזיטיס.

אנחנו יכולים לתת לך מנה נוספת של ריטוקסן,

שבמינון הנכון

תפתור את כאבי הפרקים לשנה בערך.

בסדר.

[ד"ר ואלאס] בסדר, ביי. -ביי, ד"ר ואלאס.

ביי. -[ד"ר ואלאס] ביי.

[מושכת באף]

[חבר צוות] לפחות זה מסביר למה זה קורה.

כן, אני תמיד מרגישה טוב יותר כשאני זוכה לתשובות,

אבל הריטוקסן היה קשה מאוד בפעם שעברה, אבל אני…

[חבר צוות] מה זה?

ריטוקסן הוא טיפול שנותנים בעירוי,

זה אורך ארבע או חמש שעות.

[מגמגמת] בהתחלה זה פוגע מאוד בגוף, אבל זה בסדר.

[אחות] זה בסדר.

נתנו לי חומר מרגיע כי לא הצלחתי לשבת בשקט.

סבתא שלי לא רצתה לבוא כי היא…

היא ראתה אותי עוברת את כל זה.

[מינגוס] אל תכניסי את זה לפה שלך.

[יורקת]

[גומז] למה אני כאן?

למה אני בחיים?

[מינגוס] הנה היא, בלרינה אצבעונינה.

[גומז] ברור שיש לזה מטרה.

[מינגוס] האמבטיה הראשונה, בואו נראה את העכברוש.

[צועקת] -[צוחקת]

[מינגוס] בסדר, הגיע הזמן לאמבטיה שלך.

שתקי. [צוחקת] -[צוחקת]

אני אוהבת את החברים שלי ואת המשפחה שלי, אני חושבת שאני בת מעולה.

אני חושבת שאני חברה מעולה וזה חשוב לי מאוד.

מה קורה כאן? -[צוחקת]

אבל ברור שאני עדיין כאן כדי להשתמש בכל מה שיש לי

כדי לעזור לאחרים.

• למרות ששנאתי את עצמי אפשרתי לעצמי לשבת ולהרגיש -

חלק מלבי נותר בקניה,

אבל הרגשתי אשמה כשהייתי שם.

אני לא יודעת, אני שונאת את זה.

אני מרגישה שנסעתי, שצילמתי, שחוויתי.

אבל זה קשה מאוד כי אני מרגישה אנוכית מאוד.

כן, היה מעולה וכן, האם השפעתי על המקום? כן.

אבל האם אני מרגישה שעשיתי מספיק? לא.

שיחות על בריאות הנפש בקניה,

זה… [מגמגמת] מקסים.

אני לא יודעת…

אני לא יודעת אם הרגשתי…

אה, הצלחתי, אני אדם מעולה."

כלומר, זו רק התחלה מבחינתי.

שלום לכולם. אני סלינה גומז.

לכבוד יום בריאות הנפש העולמי, רציתי להזמין את ד"ר מרת’י,

הרופא הראשי, כדי לפטפט איתי על בדידות

ועל עזרה לאנשים להגיע למשאבים שהם צריכים בשביל בריאות הנפש שלהם.

זה יפה מאוד מצדך, סלינה, אני שמח מאוד

שאנחנו מנהלים את השיחה הזו.

האתגרים שעמדו בפנינו לפני המגפה היו מאתגרים ביותר

מבחינת אחוזי הבדידות, הדיכאון והחרדה הגבוהים,

ואני חושש שזה החמיר אצל אנשים רבים.

איך אפשר לזהות בדידות בעצמנו ובאחרים?

והאם התסמינים של בדידות הם תמיד שהות לבד?

[ד"ר מרת’י] קשה מאוד לדעת.

אפילו בין אנשים אפשר לחוש בדידות עמוקה.

וזו הסיבה שהעולם מלא באנשים רבים כל כך

שלמראית עין, יש להם הכול.

הם מפורסמים, הם עשירים, הם חזקים.

אבל הדבר החשוב ביותר הוא איכות הקשרים שלנו.

ממ-הממ. -אם בכל פעם שאנחנו מתקשרים

עם אנשים, אנחנו מרגישים שאנחנו לא מי שאנחנו,

זה רק מרחיק אותנו עוד ועוד מאנשים.

כן.

ומתברר ששירות הוא אחד מסמי הנגד

הכי טובים שיש לנו לבדידות.

אנחנו מזכירים לעצמנו שיש לנו ערך

ושאנחנו תורמים לעולם.

לא חייבים ללכת לבית תמחוי.

מספיק להיות נוכחים ולהאזין למישהו

וזה יעניק לו משהו חזק מאוד.

ממ-הממ. כן.

אז המסע, סלינה, להפוך מחוברים יותר לעצמנו,

להתחבר לעומק יותר לאחרים,

הוא לא מסע שנועד לשנות את עצמנו

למשהו שאנחנו לא.

הוא בעצם מסע חזרה למה שאנחנו בפנים,

להיות ממוקדים בעצמנו… -וואו.

ולחוות משמעות וסיפוק רבים יותר

מכך שאנחנו מעניקים ומקבלים אהבה.

הפלת מיקרופון. זה היה מדהים.

בסדר.

רוצה לרדת איתי? לא?

“השלימי את המשפטים.

זרים היו מתארים אותי כ… רק אני יודעת שאני…”

זרים היו מתארים אותך כנערה כל אמריקנית חמימה

ואני חושבת שאנשים היו מופתעים לגלות

ואולי רק את יודעת כמה את מורכבת.

יש בך המון שכבות.

יש בך המון צדדים.

אה.

מצטערת. -מה את היית אומרת, אש?

כן, זו תשובה מעולה.

[מצקצקת בלשון] בסדר.

“האם אתן מאמינות שלכולם יש ייעוד? אם כן, האם מצאתי ייעוד?”

כן, אני מאמינה שלכל אחד יש ייעוד.

אני חושבת שאת יודעת מה הייעוד שלך, אבל את לא תמיד בוחרת ללכת לכיוונו.

אני מסכימה.

מה זאת אומרת?

אני חושבת שאת יודעת מה מתדלק אותך

ומה נותן לך ייעוד בחיים ומה עושה אותך מאושרת.

אבל אני לא חושבת שאת תמיד בוחרת בהם.

כן, זו פגיעה בעצמי.

כן, זה בדיוק מה שזה.

אני חושבת שנורמליות

או העובדה שאין כאוס… -כן.

הן קשות, כי אם תחשבי על זה,

החיים שלך במשך זמן רב מאוד, מגיל צעיר מאוד,

היו מורכבים מכאוס תמיד.

נכון? -כן.

אז זה הגיוני. זה נוח לך יותר.

כן, לא, זה טירוף. זה מבאס. -כן.

אבל החדשות הטובות הן שאת יודעת. את יודעת מה ממלא אותך.

את יודעת מה עושה אותך מאושרת. -[קוק] את חכמה מאוד.

את יודעת מה לא יעשה אותך מאושרת.

אה. אני אוהבת אותך.

היא רגועה יותר, נכון?

זה נפלא. היא מזיזה את היד לרוב.

[צוחקת] -[מפטפטת]

אני רואה אותך, את רואה אותי.

וזה מכיוון שאני דומה לאימא שלך.

[משתנקת] תראו את אימא שלי.

[חברה] אלוהים אדירים.

אני דומה לאימא שלי?

כן.

מה? -[גומז] אה, הפוני.

כאן היא נישאה לאב החורג שלי בריאן.

כן, הוא היה לי אב מעולה. -[מינגוס] אה.

זה מתוק מאוד. חמוד מאוד. -[קוסמי] זה מעולה.

סלינה? היי. -היי.

איך הולך, אחותי? -[חברה] טוב, מה שלומך?

שלומי טוב.

הם לא נושכים.

היי. [מנשקת]

זה הבן הצעיר שלי.

זו הבת של בת דוד שלי… -אלוהים אדירים.

ושני האחרים כאן כי לבן שלי יש לוקמיה.

אוי, לא. -אז הוא נשאר בבית של אמו השנייה,

ואחותה רצתה להיות איתו.

כן.

אז השארנו אותם שם. -[ילדה מברברת]

מה זה? את מנסה להפחיד אותי?

את יודעת מי זו?

זו סלינה גומז.

שמי סלינה.

זו שאת מאזינה לשירים שלה. -[צוחקת]

כן. -[משתנקת]

[צועקת] -[צוחקת]

[גומז צוחקת]

[צורחת]

[גומז מצחקקת]

[חברה] היא הדרמטית שלי. -[ילדה צורחת]

זה היה בגללי. אה. -[צוחקת]

[חברה] בואי לכאן, באבה. לא?

כן, את זכר האלפה. -לא ידעתי שהיא אמיתית.

כן, היא אמיתית.

אימא הייתה בכיתה שלה. -[משתנקת]

היא הייתה שכנה שלי.

[צועקת] -אימא גדלה איתה.

אפשר לקבל חיבוק?

[צוחקת] -כן. [צוחקת]

זה משמח אותך?

כן!

[צוחקת]

[גומז] רק רציתי להגיד שלום. -תודה, אני מעריכה את זה.

היה טוב לפגוש אותך. -בטח, היה טוב לפגוש גם אותך.

אני שמחה שאת בסדר. -כן.

ושהמצב השתפר. תאמיני לי, זה היה מפחיד בשלב מסוים,

כי גדלתי איתך, אז ידעתי, וכשראיתי אותך עוברת את זה, זה היה קשה.

כן. תודה, אני באמת מרגישה טוב יותר.

אנחנו אוהבות אותך.

בסדר, ביי, מותק. -תגידי “ביי” ו"תודה".

[גומז] כשיש לך בעיות נפשיות,

העיקר הוא לדעת מה לעשות

ולזהות את זה.

זה דבר שאני לא מתביישת בו.

נאלצתי ללמוד מחדש דברים ששכחתי לגמרי.

נאלצתי להגיד, “היי, את לא אדם רע.

את לא אדם דוחה.

את לא משוגעת, את לא שום דבר,

אבל את תצטרכי להתמודד עם זה.

אני יודעת שזה לא קל, אבל זו המציאות”.

וגיליתי שניהול מערכת יחסים עם הדו-קוטביות ועם עצמי, זה…

זה תמיד יהיה שם.

אני הופכת את זה לחבר עכשיו.

אני חושבת שהייתי צריכה לעבור את זה כדי להגיע למצב שלי,

ואני אמשיך לעבור את זה,

אבל אני מאושרת.

אני שלווה.

אני כועסת.

אני עצובה.

אני בטוחה בעצמי.

אני מלאה ספקות.

אני עבודה שטרם הושלמה.

אני טובה מספיק.

אני סלינה.

• ב-2020 סלינה גומז יצרה את קרן רייר אימפקט -

• כדי לגייס 100 מיליון דולר -

• להענקת משאבי בריאות הנפש בחינם -

• לצעירים. -

• במאי 2022 סלינה וקרן רייר אימפקט -

• אירחו את פורום הפעולה הראשון למען בריאות הנפש בקרב צעירים -

• בשיתוף פעולה עם הבית הלבן. -

• סלינה נפגשה עם הנשיא ודיברה איתו -

• על יצירת מערך לימודים שעוסק בבריאות הנפש בבתי הספר בארץ. -

• אם אתם בארצות הברית וזקוקים לתמיכה מיידית, -

• חייגו או סמסו ל-988 -

• ותועברו ליועצים מיומנים. -

• אם אתם מחוץ לארצות הברית, -

• בקרו בבקשה באתר APPLE.COM/HERETOHELP לרשימה של קווים חמים לעזרה בעולם. -

[מפיק] תודה שאת מארחת אותנו היום. -[גומז] בשמחה.

רציתי שאנשים יבינו שבתהליך הזה

נתתי לכם בעצם את לבי,

כדי לבדוק איך תיקחו את המילים שלי ותהפכו אותן לשיר.

לא עשיתי דבר כזה מעולם. אתם כן?

לא, אני… כן. -קטעים מיומן אישי?

לא, זה סופר אינטימי. -[מפיק 2] ברור.

[מפיק 1] אני שמח שלא שטחנו את היומן שלך.

[כולם צוחקים] -לא שחטתם.

תרגום: אסף ראביד