וידאו

טְק֡ס֙ט

לאורך רוב ההיסטוריה שלנו, בני אדם התרבו בצורה איטית

עד שתגליות חדשות התגלו והביאו לנו יותר אוכל,

וגרמו לנו לחיות לאורך זמן רב יותר.

בתוך רק כ-100 שנה, אוכלוסיית בני האדם הוכפלה פי 4.

זה גרם לתחזיות אפוקליפטיות של צפיפות יתר בכדור הארץ.

אבל למעשה קצב הגדילה הגיע לשיאו בשנות ה-60.

מאז, שיעורי הפוריות קרסו ככל שמדינות מתועשות ומתפתחות.

אוכלוסיית העולם צפויה כעת להתאזן סביב 11 מיליארד בסוף המאה.

אך התמונה הגדולה מסתירה את הפרטים.

בואו נסתכל על אזור אחד במיוחד.

אפריקה שמדרום לסהרה.

בשנת 2019, אזור זה היה בית למיליארד אנשים שגרים ב46 מדינות.

למרות שקצב הגדילה האט בעשורים האחרונים,

הוא עדיין מהיר בהרבה משאר העולם.

בעוד תחזיות מסוימות חוזות בסביבות 2.6 מיליארד אנשים,

אחרות חוזות עד לכ-5 מיליארד עד שנת 2100.

גדילה שכזו תהיה אתגר ענק עבור כל חברה.

אך אפריקה שמדרום לסהרה היא גם האזור העני ביותר בעולם.

אז האם אפריקה שמדרום לסהרה אבודה?

ומדוע התחזיות משתנות ב-2.4 מיליארד אנשים?

כמו תמיד, זה מסובך.

אפריקה שמדרום לסהרה היא רעיון מומצא,

ובמובנים רבים, לא מועיל.

בוצואנה רחוקה מסיארה ליאון

כמו שאירלנד רחוקה מקזחסטן,

והן דומות בערך באותה המידה.

אך בלי מעט הכללה,

הסרטון הזה יהיה באורך שעה.

גם דיברנו עם הרבה מדענים שונים בשביל הסרטון הזה,

והם לא הסכימו על נושאים רבים.

בעיקר על עד כמה פוריות קשורה לעוני.

עשינו כמיטב יכולתנו לסכם את המחקר שלנו ואת מה שהם אמרו לנו,

אך אל תחששו להטיל ספק,

ותבדקו את המקורות שלנו, בהם אנו דנים בנושא עם יותר פרטים.

אוקיי, בואו נתרחק לפרספקטיבה הגלובלית שוב.

לפני כמה עשורים, מדינות רבות באסיה היו בנקודה דומה כמו של אפריקה מדרום לסהרה של היום.

חלקים גדולים מן האוכלוסיה חיו בעוני קיצוני,

ושיעורי הילודה היו גבוהים מאוד.

לדוגמה, באנגלאדש.

בשנות ה60, לאישה הממוצעת היו 7 ילדים לאורך חייה,

25% אחוז מהם מתו לפני גיל 5,

ומאלו ששרדו

רק 1 מ-5 ילמד קרוא וכתוב.

תוחלת החיים הייתה בסביבות 45,

וההכנסה לנפש הייתה בין הנמוכות בעולם.

אז, בתחילת שנות ה-60

באנגלדש החלה בתוכנית לשיקום משפחות

שמבוססת על שלושה עמודים מרכזיים.

1. השכלת עזרה על מנת שנות את תפיסת הנשים.

נשים עם השכלה גבוהה יותר נטו לרצות פחות ילדים

ולהפוך לאימהות בשלב מאוחר יותר בחיים.

2.מערכת בריאות טובה יותר הפחיתה את תמותת הילדים,

שגרם לכך שהורים רצו פחות ילדים,

מפני שהם יכולים היו לצפות שהם ישרדו.

3. עובדי שטח הביאו אמצעי מניעה אפילו לאזורים המרוחקים ביותר,

מה שהוביל לשימוש באמצעי מניעה מ8% ב-1975

ל76% ב-2019.

ביחד, אמצעים אלו האטו בצורה משמעותית את גדילת האוכלוסייה.

ב-1960, לאישה בנגלאדשית ממוצעת היו 7 ילדים,

ב-1995 כ-4 ילדים,

וב2019 המספר ירד לכ-2 בלבד.

מה ששינה גם את הדמוגרפיה והכלכלה במדינה.

לפני כן, ילדים רבים נולדו,

אך מתו לפני שיכלו לתרום לחברה.

ככל שפחות ילדים מתים ופחות ילדים נולדים, דברים משתנים.

ילדים מקבלים השכלה,

והופכים למבוגרים פרודקטיביים.

הממשלה יכלה להעביר חלק מהמשאבים

מהורדת תמותת הילדים לגידול המשק.

עד 2024 באנגלאדש צפויה לעלות מקטגוריית מדינות לא מפותחות

לסטטוס של כלכלה מתפתחת.

מדינות אסייתיות נוספות כמו קוריאה הדרומית, הודו, תאילנד והפיליפינים

עברו תהליך דומה,

לעתים אף מהר יותר.

השקעה בבריאות ובחינוך הובילו לשיעורי תמותה נמוכים יותר,

מה ששינה את הרכב האוכלוסייה,

ואפשר למדינות להגדיל את הכלכלה שלהן.

למה לא קרה אותו הדבר באפריקה שמדרום לסהרה?

אפריקה כיבשת עשתה התקדמות ניכרת בנוגע לתמותת ילדים.

אך במיוחד באפריקה שמדרום לסהרה

החינוך השתפר בצורה אטית יותר מבחלקים אחרים בעולם.

ובזמן שבסך הכל, השימוש באמצעי מניעה הוכפל באיזור מאז 1990,

הצורך הבלתי מסופק לאמצעי מניעה מודרניים בקרב מתבגרים עדיין עומד על כ-60%.

הסיבות לכך מסובכות,

וזה בלתי אפשרי לתת כאן תשובה אחת.

אפריקה היא מקום גדול עם תרבויות ואנשים מגוונים.

אך ישנם כמה גורמים מרכזיים.

הרבה אומות אפריקאיות שמדרום לסהרה סבלו מקולוניזציה לפני רק כמה עשורים,

והיו להן תקופות מעבר קשות לעבר עצמאות.

האומות הצעירות היו לעיתים קרובות מגוונות מבחינה אתנית ולא מאוחדות.

אזורים מסוימים נהרסו שוב ושוב כתוצאה ממלחמות אזרחים,

עימותים צבאיים, או סבלו תחת משטרים לא יציבים,

מה שהקשה על הרחבת התשתיות והבריאות.

אז, לאפריקה הייתה נקודת התחלה גרועה יותר מאשר לאסיה.

סיוע חיצוני וכיצד הוא יושם, במיוחד במהלך המלחמה הקרה,

הוא גם נושא שנוי במחלוקת.

אך הנושא הזה מורכב מדי בכדי לסכם אותו בכמה משפטים,

לכן נכין עליו סרטון משלו בעתיד.

ולבסוף ישנם נושאים תרבותיים

המקשים על השיח על תוכנית משפחתית בהקשר של אפריקה.

מבקרים אומרים שניסיון להוריד את הפוריות היא פלישה לתרבות ולמסורת.

אבל לא לדבר על בעיה לא יעזור לפתור אותה.

לא כל הדברים הללו חלים על כל המדינות באזור זה.

חשוב לזכור שאנחנו מדברים על 46 מדינות,

חלקן עם בעיות רבות,

אחרות כבר משגשגות,

כולן שונות ומתמודדות עם בעיות ייחודיות להן.

אם גידול האוכלוסייה ימשיך בקצב הנוכחי,

אפריקה שמדרום לסהרה עלולה לגדול ליותר מ-4 מיליארד אנשים בשנת 2100.

אוקיי, אז מה ניתן לעשות?

למען האמת, המון!

במיוחד השקעה וסיוע שעזרו לבנות תשתיות לחינוך,

תכנון למשפחה, ובריאות.

באופן מפתיע, לשינויים קטנים עלולה להיות השפעה גדולה.

לדוגמה, אם נשים יקבלו חינוך טוב יותר,

ויביאו את ילדם הראשון רק שנתיים מאוחר יותר בחייהן.

הפער הזעיר בין הדור הזה לדור הבא

יוביל ל400 מיליון פחות אנשים בשנת 2100,

עם 3.6 מיליארד אנשים בסך הכל.

אם חינוך ותכנון משפחתי יהיו זמינים לכל אישה אפריקאית,

גישה אוניברסלית לאמצעי מניעה הופכת את הבאת ילדים לעולם להחלטה.

אם משפחות יוכלו לבחור כמה ילדים הן רוצות,

תחזיות הילודה נופלות ב-30% ל2.8 מיליארד אנשים.

זו לא רק תיאוריה.

יש כבר דוגמאות קיימות שהן סיבה לאופטימיות.

אתיופיה, המדינה האפריקאית עם האוכלוסייה השנייה בגודלה,

עשתה התקדמות ניכרת בתקופה יחסית קצרה של זמן.

שיפור בשירותי הבריאות הוביל לירידה בתמותת הילדים

מ-20% לכ-7% מאז 1990.

ועד לכ-30% מהתקציב השנתי הושקע בחינוך,

ומספר בתי הספר במדינה גדל פי 25 במהלך שני עשורים.

אז, לסיכום,

ישנם אתגרים רציניים לפנינו,

אך הם רחוקים מלהיות בלתי ניתנים לפתירה.

אפריקה שמדרום לסהרה אינה זקוקה לרחמים או מתנות,

אלא לתשומת לב ולהשקעה הוגנת.

אזור זה הוא אזור עשיר במשאבים, תרבות ופוטנציאל.

אם דברים יסתדרו,

נראה מהפך דומה לזה שראינו ברוב אסיה

ב-30 השנים האחרונות.

(קוואק)