🎁Amazon Prime 📖Kindle Unlimited 🎧Audible Plus 🎵Amazon Music Unlimited 🌿iHerb 💰Binance
וידאו
טְק֡ס֙ט
היית בדרכך הביתה כשמתת.
זו הייתה תאונת דרכים.
לא משהו יוצא דופן,
אבל קטלני בהחלט.
זה היה מוות ללא כאב.
החובשים עשו כמיטב יכולתם להציל אותך.
אבל לא הצליחו.
הגוף שלך היה כל כך מרוסק,
שזה כבר היה עדיף. סמוך עליי.
ואז פגשת אותי.
“מה קרה?”
“איפה אני?”
“מתת”, אמרתי כבדרך אגב.
אין טעם להכביר במילים.
“הייתה… הייתה משאית…
… והיא החליקה.”
“כן.”
“אני.. אני מתתי…”
“כן.”
“אבל אל תרגיש רע בגלל זה, כולם מתים.”
הסתכלת סביב.
היה ריק. רק אתה ואני.
“מה זה המקום הזה?”
“האם זה העולם הבא?”
“פחות או יותר.”
“אתה אלוהים?”
“כן, אני אלוהים.”
“ילדיי, אשתי…”
“מה איתם?”
“הם יהיו בסדר?”
“זה מה שאני אוהב לראות,” אמרתי.
“הרגע מתת, והדאגה העיקרית שלך היא המשפחה שלך.”
“זה טוּב לב.”
הסתכלת עליי בהתפעלות.
לך, לא נראיתי כמו אלוהים.
נראיתי פשוט כמו איש, או אולי אישה.
אולי כמו דמות סמכותית כלשהי.
“אל תדאג,” אמרתי, “הם יהיו בסדר.”
“ילדיך יזכרו אותך כמושלם מכל בחינה.
לא היה להם מספיק זמן להתווכח איתך.
אשתך תבכה מבחוץ,
אבל בסתר תרגיש משוחררת.
אם להיות כן, נישואיך החלו להתפרק.
אם זה מקל עליך, היא תרגיש
מאוד אשמה על שהיא מרגישה משוחררת.”
“אה,
אז, מה יהיה עכשיו?
האם אלך לגן-עדן?
או לגיהינום, או משהו כזה?”
“לא ולא. אתה תוולד מחדש.”
“אה,”
“… אז ההינדים צדקו.”
“כל הדתות נכונות בדרכן.
בוא איתי.”
הלכת אחרי בצעידה בתוך הריק.
“לאן אנחנו הולכים?”
“לשום מקום מסוים. זה פשוט נחמד ללכת בזמן שאנחנו מדברים.”
“אז, מה הרעיון?
“כשאוולד מחדש אהיה לוח ריק (דף חדש), נכון?
תינוק.
אז, כל החוויות שלי וכל…
כל מה שעשיתי בחיים האלה. לא ישנה?”
“לא בדיוק.
יש לך בתוכך את כל הידע והנסיון של כל חייך הקודמים.
אתה פשוט לא זוכר אותם עכשיו.”
אני הפסקתי ללכת והנחתי את ידי על כתפיך.
“הנשמה שלך יותר מדהימה, יפה, וענקית מכל מה שאתה יכול לדמיין.
מוח אנושי יכול להכיל רק חלק קטנטן ממה שאתה.
זה כמו לשים את האצבע בכוס מים כדי לראות אם הם חמים או קרים.
אתה שם חלק קטן ממך בכלי, וכשאתה מוציא אותו בחזרה החוצה,
אתה מקבל את כל הנסיון שהיה לו.
היית בגוף אדם במשך 48 השנים האחרונות,
אז עדיין לא נמתחת וחזרת לשאר המודעות העצומה שלך.
אם היינו נשארים כאן למשך מספיק זמן, היית מתחיל להיזכר בהכל.
אבל אין טעם לעשות את זה בין כל מחזור חיים.”
“אם כן, כמה פעמים נולדתי מחדש?”
“הו, המון. המון המון.
ולהרבה חיים שונים.
הפעם, תהיה איכרה סינית משנת 540.”
“רגע, מה? אתה שולח אותי אחורה בזמן?”
“אני מניח שטכנית כן.
הזמן כפי שאתה מכיר אותו קיים רק ביקום שלך.
הדברים שונים מאיפה שאני מגיע.”
“מאיפה… מאיפה שאתה מגיע?”
“בטח, אני בא ממקום. מקום אחר.
ויש שם אחרים כמוני.
אני יודע שאתה רוצה לדעת איך זה שם, אבל בכנות, אתה לא תבין.”
“הו,” אמרת, מעט מאוכזב.
“אבל רגע, אם אני נולד מחדש בתקופות שונות בזמן, יכול להיות שפגשתי בעצמי מתישהו.”
“ברור, קורה כל הזמן.
ומאחר שכל אחד מודע לאורח חייו שלו, אתה אפילו לא יודע שזה קורה.”
“אז, מה הרעיון מאחורי זה?”
הסתכלתי לך בעין.
“משמעות החיים, הסיבה שיצרתי את כל היקום הזה, היא כדי שאתה תתבגר.”
“אתה מתכוון לאנושות, אתה רוצה שאנחנו נתבגר?”
“לא, רק אתה. יצרתי את כל היקום הזה בשבילך.
בכל מחזור חיים, אתה גדל ומתבגר, ונעשה יצור גדול ואדיר יותר.”
“רק אני?
מה עם כל השאר?”
“אין אף אחד אחר.
ביקום הזה יש רק אותך, ואותי.”
הסתכלת עליי בחוסר הבעה.
-“אבל כל האנשים בעולם?” -“כולם אתה. גלגולים שונים שלך.”
“רגע. אני… כולם?”
“עכשיו אתה תופס את זה.”
“אני כל אדם שחי אי פעם?”
“או שיחיה אי פעם, כן.”
“אני אברהם לינקולן?”
“ואתה גם ג’ון ווילקס בות’.”
“אני היטלר?” אמרת, מזועזע.
“ואתה המיליונים אותם הוא הרג.”
“אני ישו?”
“ואתה כל מי שהלך אחריו.”
השתתקת.
“בכל פעם שבריינת מישהו,
בריינת את עצמך.
כל מעשה נחמד שעשית,
עשית לעצמך.
כל רגע שמח ועצוב שאי פעם הורגש על ידי כל אדם,
הורגש או יורגש על ידך.”
חשבת הרבה זמן.
“למה? למה לך לעשות את כל זה?”
“כי באחד הימים תהפוך להיות כמוני.
כי זה מה שאתה.
אתה מהסוג שלי. אתה הבן שלי!”
“וואו!” אמרת בספקנות.
“זאת אומרת, אני אל?!”
“לא. עוד לא. אתה עובר. אתה עדיין גדל.
אחרי שתחיה את כל חיי האדם אי פעם, תהיה גדול מספיק כדי להוולד.”
“אז כל היקום…
הוא רק…”
“ביצה!”, עניתי.
“עכשיו הגיע הזמן שתעבור לחיים הבאים שלך.”
ושלחתי אותך לדרכך.
- הביצה - נכתב ע"י אנדי וייר
הונפש ע"י קורצגסגט