🎁Amazon Prime 📖Kindle Unlimited 🎧Audible Plus 🎵Amazon Music Unlimited 🌿iHerb 💰Binance
וידאו
טְק֡ס֙ט
כולם מרגישים בודדים מפעם לפעם.
כשאין לנו מישהו לשבת לידו בארוחת הצהריים,
כשאנו עוברים לעיר חדשה,
או כשלאף אחד אין זמן בשבילנו בסוף השבוע.
אבל במהלך העשורים האחרונים, התחושה הזו שקורת מדי פעם נעשתה כרונית עבור מיליונים.
בבריטניה, 60% מגילאי 18-34 טוענים שהם מרגישים בודדים לעיתים קרובות.
בארה״ב, 46% מתוך כלל האוכלוסייה מרגישים בדידות באופן קבוע.
אנו חיים בתקופה המקושרת ביותר בתולדות האנושות.
ועדיין, כמות חסרת תקדים מאיתנו מרגישים מבודדים.
להיות בודד ולהיות לבד זה לא אותו דבר.
אפשר להיות מאושרים כאשר אתם לבדכם ולשנוא כל שנייה כאשר אתם מוקפים בחברים.
בדידות היא תחושה אישית וסובייקטיבית לגמרי.
אם אתה מרגיש בודד, אתה בודד.
טעת נפוצה הוא שבדידות מתרחשת רק אצל אנשים שלא יודעים איך לדבר עם אנשים,
או איך לנהוג בקרבת אחרים.
אבל מחקר רחב היקף הראה כי יכולות חברתיות לא משנות דבר בכל הנוגע לקשרים חברתיים (אצל מבוגרים).
בדידות משפיעה על כולם. כסף, תהילה, כוח, יופי, יכולות חברתיות, אישיות טובה;
דבר לא יכול להגן עלינו מפני בדידות מפני שהיא חלק מהביולוגיה שלנו.
- מהי בדידות?
בדידות היא תגובה גופנית, כמו רעב.
רעב גורם לנו לשים לב לצרכים הפיזיים שלנו.
בדידות גורמת לנו לשים לב לצרכים החברתיים שלנו.
הגוף שלנו מתחשב בצרכים החברתיים שלנו, משום שלפני מיליוני שנים הם היו מדד עיקרי עבור הסיכוי שלנו לשרוד.
הברירה הטבעית זיכתה את אבותינו בשיתופי פעולה, וביצירת קשרים אחד עם השני.
המוחות שלנו התחזקו והשתפרו בזיהוי רגשות אצל אחרים,
וביצירה ותחזוקה של קשרים חברתיים.
להיות חברתי נעשה חלק מהביולוגיה שלנו.
בעבר הרחוק, נולדת לקבוצה של 150-50 אנשים שבדרך כלל נשארת איתם לשארית חייך.
להשיג מספיק מזון, להישאר בטוח ומוגן, או לדאוג לצאצאים היה בלתי אפשרי אם היית לבד.
להיות ביחד פירושו היה לשרוד.
להיות לבד פירושו היה למות.
לכן זה היה הכרחי להסתדר עם אחרים.
עבור אבות-אבותנו, האיום המסוכן ביותר להישרדות לא היה להיאכל על ידי אריה,
אבל לא להיכלל באווירה החברתית של הקבוצה ולהיות מוגלה מתוכה.
כדי למנוע זאת, הגוף שלך פיתח מנגון של “כאב חברתי”.
כאב מסוג זה הוא הסתגלות אבולוציונית למקרה של דחייה:
סוג של מערכת התרעה מוקדמת כדי לוודא שאתם מפסיקים אופי התנהגות שתבודד אתכם.
אבות-אבותנו שחוו דחייה ככואבת יותר נטו לשנות את התנהגותם כאשר הם נדחו
ובכך נשאר בשבט, ולעומתם אלו שלא השתנו נבעטו החוצה וככל הנראה מתו.
זו הסיבה שדחיות כואבות.
ויותר מכך, מדוע הבדידות כואבת כל כך.
מנגנונים אלה שמטרתם לשמור עלינו יחד עבדו מצווין לאורך רוב ההיסטוריה שלנו,
עד שבני האדם החלו לבנות לעצמם עולם חדש.
- החסרונות של העולם המודרני
מגפת הבדידות שאנו רואים היום התחילה באמת רק בשלהי תקופת הרנסנס.
התרבות המערבית החלה להתמקד בפרט.
אינטלקטואלים התרחקו מהקולקטיביזם של ימי הביניים, בעוד התיאולוגיה הפרוטסטנטית הצעירה הדגישה את האחריות האישית.
מגמה זו הואצה במהלך המהפכה התעשייתית.
אנשים עזבו את הכפרים והשדות כדי להיכנס למפעלים.
קהילות שהיו קיימות מאות שנים החלו להתמוסס, בעוד הערים גדלו.
כאשר העולם שלנו הפך להיות מודרני, מגמה זו זינקה יותר ויותר.
היום, אנחנו עוברים מרחקים עצומים למשרות חדשות, אהבה וחינוך, ומשאירים את הרשת החברתית שלנו מאחור.
אנחנו פוגשים פחות אנשים באופן אישי, ואנחנו פוגשים אותם פחות מאשר בעבר.
בארה"ב, המספר הממוצע של חברים קרובים ירד מ-3 בשנת 1985 ל-2 בשנת 2011.
רוב האנשים מגיעים למצב של בדידות כרונית במקרה. אתה מגיע לבגרות ונהיה עסוק בעבודה,
אוניברסיטה, רומנטיקה, ילדים ונטפליקס. פשוט אין מספיק זמן.
הדבר הכי נוח וקל להקריב זה זמן עם חברים.
עד שאתה מתעורר יום אחד ומבין שאתה מרגיש מבודד;
שאתה משתוקק ליחסים קרובים.
אבל קשה פשוט למצוא קשרים קרובים כמבוגרים ובכך, בדידות יכולה להפוך לכרונית.
בעוד בני האדם מרגישים די נהדר לגבי דברים כמו סארטפונים וחלליות,
הגוף והנפש שלנו הם בבסיסם אותו הדבר כמו שהיו לפני 50 אלף שנים.
אנחנו עדיין מכוונים ביולוגית להיות זה עם זה!
- כיצד הבדידות הורגת
מחקרים בקנה מידה גדול הראו כי הלחץ שנובע מבדידות כרונית
הוא בין הדברים הכי לא בריאים שאנו יכולים לחוות כבני אדם.
זה גורם לך להזדקן מהר, זה הופך סרטן לקטלני יותר,
אלצהיימר להתקדם יותר מהר, והמערכת החיסונית נחלשת.
בדידות היא קטלנית פי שניים מהשמנת יתר, וקטלנית כמו עישון חפיסת סיגריות ביום.
הדבר המסוכן ביותר הוא שכאשר היא נעשת כרונית היא יכולה להמשיך ולתחזק את עצמה.
כאב פיזי וחברתי משתמשים במנגנונים דומים במוח. שניהם מרגישים כמו איום,
וכך, הכאב החברתי מוביל להתנהגות מיידית ומתגוננת כשהוא מופעל עליך.
כאשר הבדידות הופכת כרונית, המוח שלך נכנס למצב של הגנה\שימור עצמית.
המוח במצב זה מתחיל לראות סכנה ועוינות בכל מקום.
אבל זה לא הכל.
כמה מחקרים מצאו שכאשר אתה בודד, המוח שלך הרבה קשוב וערני יותר לאותות חברתיים,
אבל באותו הזמן, הוא נהיה גרוע יותר בלפרש אותם באופן הנכון.
אתה נותן יותר תשומת לב לאחרים
אבל אתה מבין אותם פחות.
החלק של המוח שלך שמזהה פרצופים יוצא מאיזון
ונוטה לקטלג הבעת פנים נייטרלית כהבעת פנים עוינת, מה שגורם לאי אמון באחרים.
בדידות גורמת לך להניח את הגרוע ביותר כלפי כוונותיהם של אחרים בנוגע אליך.
בגלל תפיסת העולם העויינת הזו, אתה הופך להיות יותר מרוכז בעצמך על מנת להגן על עצמך,
מה שיגרום לך להיראות קר יותר,
לא ידידותי ולא חברותי מכפי שאתה באמת.
- מה אנחנו יכולים לעשות עם זה?
אם הבדידות הפכה לנוכחות חזקה בחייכם,
הדבר הראשון שאתם יכולים לעשות הוא לנסות לזהות את המעגל האכזרי שאתם אולי לכודים בתוכו.
זה בדרך כלל הולך משהו כזה:
תחושה ראשונית של בידוד מובילה לתחושות של מתח ועצבות, מה שמאלץ אותך למקד את תשומת הלב שלך
באופן סלקטיבי על אינטראקציות שליליות עם אחרים.
זה גורם למחשבות שלך על עצמך ועל אחרים להיות שליליות יותר,
מה שמשנה את ההתנהגות שלך.
אתה מתחיל להימנע מאינטראקציה חברתית, מה שמגדיל אפילו יותר את תחושת הבדידות.
מחזור זה הופך להיות חמור יותר וקשה יותר לברוח בכל פעם.
בדידות גורמת לך לשבת רחוק מאחרים בכיתה,
לא לענות לטלפון כאשר חברים מתקשרים, לדחות הזמנות
עד שההזמנות נפסקות.
לכל אחד מאיתנו יש סיפור על עצמנו, ואם הסיפור שלך נהיה שאנשים מרחיקים אותך,
אחרים מאמצים את זה, ולכן העולם החיצון יכול להפוך להיות באמת כמו מה שאתה מרגיש לגביו.
זה בדרך כלל תהליך איטי שלוקח שנים,
והוא יכול בסופו של דבר להסתיים בדיכאון ומצב נפשי שמונע חיבורים, גם אם אתה מייחל להם.
הדבר הראשון שאתם יכולים לעשות כדי לברוח ממצב זה הוא לקבל את העובדה שהבדידות היא תחושה נורמלית לחלוטין ואין סיבה להתבייש בה.
פשוטו כמשמעו, כל אחד מרגיש בודד בחלק מסוים בחיים שלהם, זו חוויה אנושית אוניברסלית.
אתה לא יכול להעלים או להתעלם מתחושה עד שהיא נעלמת באורח פלא,
אבל אתה יכול לקבל את זה שאתה מרגיש אותה ולהיפטר מהמקור שלה.
אתם יכול ם לבחון את עצמכם במה אתם ממקדים את תשומת הלב, לבדוק האם אתה באופן סלקטיבי מתרכז בדברים שליליים.
האם האינטראקציה הזו עם עמית לעבודה הייתה באמת שלילית, או שמא היא הייתה נייטרלית או אפילו חיובית?
מה היה התוכן של אינטראקציה?
מה בדיוק אמר האדם האחר?
והאם באמת אמר משהו רע, או האם הוספתם משמעות נוספת למילים שלהם?
אולי האדם האחר לא באמת מגיב בצורה שלילית אליך, אלא רק ממהר.
ואז, יש את המחשבות שלך על העולם. האם אתה מניח את הגרוע ביותר על כוונותיהם של אחרים?
האם אתה בכניסתך לסיטואציה חברתית כבר החלטת מראש איך זה ילך?
האם אתה מניח שאחרים לא רוצים אותך בסביבה?
האם אתה מנסה להימנע מפגיעה ולא מסתכן בלהיפתח?
ואם כן, אתה יכול לנסות לתת לאחרים את הרווח שבספק?
האם אתה יכול פשוט להניח שהם לא נגדך?
האם אתה יכול להסתכן להיות פתוח ופגיע שוב?
ולבסוף, ההתנהגות שלך.
האם אתה נמנע מהזדמנויות להיות סביב אחרים? האם אתה מחפש תירוצים כדי לדחות הזמנות?
או שאתה הודף אחרים מראש כדי להגן על עצמך?
האם אתה מתנהג כאילו מתקיפים אותך?
האם אתה באמת מחפש קשרים חדשים, או שנהיית שאנן מהמצב שלך?
כמובן, כל אדם וכל מצב הם ייחודיים ושונים,
ופשוט ההתבוננות לבדה יכולה להיות לא מספיקה.
אם אתם מרגישים שאינכם מסוגלים לפתור את המצב שלכם בעצמכם,
בבקשה נסו להגיע לעזרה ולקבל עזרה מקצועית. זה לא סימן של חולשה, אלא של אומץ!
איך שלא נסתכל על הבדידות, בין אם זו רק בעיה אינדיבידואלית שזקוקה לפתרון כדי ליצור אושר אישי יותר, או כמשבר בריאות ציבורי,
זו תופעה שמגיעה לה יותר תשומת לב.
בני האדם בנו עולם שהוא שום דבר חוץ ממדהים, ואף על פי כן, אף אחד מהדברים המבריקים שעשינו
אינם מסוגלים לספק או להחליף את הצורך הביולוגי הבסיסי שלנו בקשר בין אישי.
רוב בעלי החיים מקבלים את מה שהם צריכים מהסביבה הפיזית שלהם. אנחנו מקבלים את מה שאנחנו צריכים אחד מהשני,
ואנחנו צריכים לבנות את העולם המלאכותי שלנו על בסיס זה.
בואו ננסה משהו ביחד: בואו נדבר עם מישהו היום,
ללא קשר אם אתם מרגישים קצת בודדים, או אם אתם רוצים לעשות את היום של מישהו אחר טוב יותר.
אולי תכתבו לחבר שלא דיברתם איתו כבר תקופה ארוכה
התקשרו לבן משפחה שהתרופף הקשר איתו.
הזמינו חבר לעבודה לשתות אתכם קפה,
או פשוט לכו למשהו שאתם בדרך כלל מפחדים ללכת או עצלנים מדי בשביל ללכת אליו, כמו אירוע מבוכים ודרקונים או מועדון ספורט.
כולם שונים, אז אתם יודעים מה הכי מתאים לכם.
אולי שום דבר לא ייצא מזה, וזה בסדר. אל תעשו את זה עם הרבה ציפיות.
המטרה היא רק להיפתח קצת;
כדי לאמן את שרירי החיבור שלך, כך שיכולו להתחזק עם הזמן,
או לעזור לאחרים לאמן אותם.
אנחנו רוצים להמליץ על שניים מהספרים שקראנו בזמן המחקר לסרטון זה.
“עזרה ראשונה רגשית” מאת גיא וינץ',
בספר מודבר בין היתר, כיצד להתמודד עם בדידות באופן שאנחנו מצאנו מועיל וישים
ו"בדידות: טבע האדם והצורך לקשר חברתי" מאת ג’ון קצ’יפו וויליאם פטריק.
זהו סיור מבדר ומדעי, שמסביר מדוע אנו חווים בדידות ברמה ביולוגית,
איך היא התפשטה בחברה ומה למדע יש לומר לגבי איך להימלט ממנה.
קישורים לשני הספרים מופיעים בתיאור הסרטון.
תודה שצפיתם :) אל תשכחו להירשם לערוץ!